115 / 148
אולמרט מרשה
לעצמו חריגות לשפה
מעט גבוהה בנוסח
"דלתי הייתה פתוחה
בפניו", ופה ושם
ירידה לשפת דיבור
נוסח "היית מעיף
אותו דרך החלון",
אבל יורד מהדוכן
כפי שעלה אליו, אדם
הרואה עצמו עדיין
במרומי החברה
וחסר ערכים, אבל להגיד שאני מטומטם?! אח שלי שאני
כועס עליו שגרם נזק למשפחתו ושאני אקח שוחד כדי
להציל אותו? זה מה שאומרים חסרי הבושה שנשענים
על אדם אחד?".
השפה של אולמרט, כאמור, רהוטה ומדויקת. הוא
מרשה לעצמו חריגות לשפה מעט גבוהה בנוסח "דלתי
הייתה פתוחה בפניו", ופה ושם ירידה לשפת דיבור נוסח
"היית מעיף אותו דרך החלון", אבל יורד מהדוכן כפי
שעלה אליו, אדם הרואה עצמו עדיין במרומי החברה.
עדותה של שולה זקן בעדויות החוזרות שנתנה לאחרונה
בתיק טלנסקי שונה ואף ניגודית. זקן נוקטת אסטרטגיה
של כנות ופנייה לרגש, מציגה עצמה כאדם רדוף ומוכה
גם אם לא מסכן, בנוסח "כולם עכשיו על הגב שלי יוצאים
צדיקים, כן?". היא מבדלת עצמה מאולמרט לא רק בהיבט
הפלילי אלא גם בהיבט הסגנון והמעמד החברתי, ואף
מחמיאה לסגנונו המתוחכם, בברכה שבאה לקלל: "הלקוח
של עורך הדין (הכוונה לאולמרט, לקוחו של איל רוזוב
־
סקי - ר"ר) הוא יותר חכם מלהשתמש במילים האלה...
כבודכם באמת חושבים שהוא צריך להגיד לי 'אני אתן
לך כסף ותשתקי ואל תדברי'? לא, זה לא הסגנון, הרי
הוא היה ראש ממשלה, זה הסגנון של ראש ממשלה?".
במקום לחסום את נקודות התורפה שלה זקן חושפת
אותן, ובכך היא מבטלת את עוצמת הפגיעה של עורך
הדין החוקר אותה. המשפטים שלה רהוטים פחות, אבל
נוגעים יותר. היא אומרת "אני אישה פשוטה", ומשת
־
משת גם באמונתה הדתית המתחזקת כדי להציג עצמה
כאדם שאינו בהכרח רציונלי. גם הגיל משחק תפקיד:
"המניפולציות האלה (של עורך הדין) זה לא לגיל שלי".
זקן מעבירה את עיקר טיעוניה לעולם הרגש: "הוא
(אולמרט) היה בשבילי כמו אבא", ואפילו "כמו אלוהים".
כאשר עורך הדין שמולה מעביר גם הוא את הדיון לת
־
חום הרגש הוא נמצא בעולם שלה, וידו על התחתונה.
ה"אהבה" לאולמרט, אומרת זקן, לא התחלפה ב"שנאה"
אלא ב"צער" וב"כעס". על שאלה קשה היא מגיבה:
"אתה רוצה להעליב אותי", והוא נאלץ להתקפל. עוד
ועוד היא נעה בין עורך דין אחד ש"נתן לי נשיקה"
אחרי העדות, לבין אחר שבא "והרגיע אותי". ברגע
יוצא דופן היא חושפת מה עובר עליה כאסירה: "היום
בלילה הייתה אסירה שצעקה אבא, ואבא, לא יודעת
בדיוק לאיזה אבא בדיוק היא צעקה, אבל היא צעקה כל
הלילה. אז בוא לא נתחיל בשעה תשע את הצעקות".
השפה של זקן דיבורית אבל בהחלט לא דלה. יש בה
ניצוצות של שפה גבוהה נוסח "דם ליבי שותת פה כבר
כמה ימים". לפעמים עולים ביטויים מיוחדים נוסח "אהוד
אולמרט הציע את זה בעצמו לבד, והתנועה הייתה כזו
(ממחישה את תנועת ההכאה בידה על בית החזה). כל
זמן שאני בחיים הוא עשה את זה כל כך הרבה פעמים
שכבר נהיה פה חור בחולצה".
מן הדיון עולה ז'רגון משפטי כללי, לא בהכרח רשמי.
המונח "לרצוח על שולחן העדים" חוזר כמה פעמים:
"אני לא עליתי להעיד, כי קודם כל מאוד פחדתי שקורב
ירצח אותי, ושאני לא אעמוד בזה". באמירה הזו מחברת
זקן בין קורב לבין אולמרט, שאמר לה שקורב "ירצח
אותה" על דוכן העדים, וכך היא מציגה עצמה כקורבנם
המילולי של שני אדונים. עורך הדין אומר לה: "הם
בעצם מכרו אותך לפרקליטות", והיא עונה: "לא מכרו
אותי, מכרו אותו". זקן גם משחקת ללא קושי במונחים
המשפטיים כגון עסקה, הפרת אמונים ושוחד. בכך היא
שונה מעד רגיל, אבל אינה הופכת את הבקיאות שלה
לכלי נשק. כוחה בפשטותה, ובטיעון המרכזי, המפורש
והנסתר: קודם שיקרתי, עכשיו אני אומרת אמת.
במבט לא משפטי, האסטרטגיה של שולה זקן חזקה
יותר. אולי מפני שהיא אדם רגשן מטבעו, וגם מפני
שלכאורה היא חשה על קרקע מוצקה יותר של אמירת
אמת מבחינתה, ובשל האפשרות להיות היא עצמה. בפרשת
הולילנד נותר אולמרט העד באותו מקום, מוצק כסלע,
אבל גישה זו לא סייעה לו בפסק הדין של השופט דוד
רוזן. האם לאסטרטגיות השונות יש משמעות בהכרעות
הדין? זו שאלה אחרת, הנמצאת בין אוזניהם של השו
־
פטים הפוסקים.
ruvikr@netvision.net.il לפניות ולשאלות:
צילום: פלאש 09
אולמרט וזקן
115
׀
עורך הדין
ינואר 5102