100 / 148
ההתאמות שהמעסיק נדרש לבצע אינן רק "פיזיות"
אלא יש בהן גם התאמה של דרישות התפקיד ואף
של שעות העבודה, והכל אם ביצוע ההתאמות אינו
מטיל על המעסיק נטל כבד מדי.
בג"ץ מחמלי עסק בהתאמה מהסוג האחרון.
העותר שירת בדרגת כלאי בבית הסוהר מגידו וסבל
מבעיה רפואית שהגבילה את היקף שעות עבוד
־
תו. בקשותיו לעבור לתפקיד שיאפשר את קידומו
בדרגות נדחו פעמים מספר על ידי הממונים עליו,
אף שנמצא כשיר למלא תפקידים אלה. המשיבים
הסכימו שמוגבלותו של העותר הייתה שיקול בה
־
חלטות לדחות את מועמדותו לתפקידים שעליהם
התמודד, אך טענו שמדובר בני
־
מוק לגיטימי, שכן עבודה בהיקף
משרה מלא וגמישות בשעות
העבודה הן חלק מ"הדרישות
המהותיות של התפקידים או
המשרות" הנ"ל. בית המשפט,
מפי השופט חנן מלצר, דחה את
עמדת שב"ס, קבע כי הארגון
הפר את החובה המוטלת עליו
לבצע התאמות והורה להעניק
לעותר דרגת רב־כלאי "אישית",
דרגה שהיה מקבל לו זכה במכ
־
רז לאחד מהתפקידים שעליהם
התמודד.
האם מדובר בסעד הולם?
התשובה לשאלה תלויה בר
־
ציונל העומד בבסיס החובה
לבצע התאמות. יש התולים את החובה בעקרון
שוויון ההזדמנויות. האינטואיציה הקושרת בין
שוויון הזדמנויות ובין צדק היא שקיומו של הרא
־
שון מבטיח שגורלם של בני האדם ייקבע על בסיס
הכרעותיהם ומידת המאמץ שהשקיעו, ולא לפי
נסיבות חייהם. בדרך זו הישגיו של האדם אינם
שרירותיים אלא משקפים את פירות עבודתו. מנ
־
קודת מבט זו אין הבדל בין אנשים שנקודת הפתי
־
חה שלהם אינה שווה בשל רקעם הסוציאלי ובין
אלה שמתחילים מעמדה נחותה בהשוואה לאח
־
רים בשל מוגבלותם, ובשני המקרים יש לבטל את
הנחיתות הזו.
אם החובה לבצע התאמות הייתה מבוססת רק
בית המשפט, מפי
השופט חנן מלצר, דחה
את עמדת שב"ס, קבע כי
הארגון הפר את החובה
המוטלת עליו לבצע
התאמות והורה להעניק
לעותר דרגת רב־כלאי
"אישית", דרגה שהיה
מקבל לו זכה במכרז
לאחד מהתפקידים
שעליהם התמודד
על שוויון הזדמנויות, הוראת בית המשפט להעניק
לעותר דרגה אישית מעניקה לו סעד הולם. אמנם
העותר לא זכה בהזדמנות להתמודד כשווה עם המו
־
עמדים האחרים לתפקיד, אולם השרירות הכרוכה
בתוצאה באה על תיקונה באמצעות מנגנון חלוקה
"מפצה" בדמות דרגה אישית ושכר הזהים לאלה
שהיה מקבל לו זכה בתפקיד. אלא שלדעתי, בבסיס
החובה לבצע התאמות ניצבת זכות נוספת, הלא היא
הזכות לכבוד, וזכות זו אינה באה על סיפוקה בהענ
־
קה של דרגה אישית.
עיסוקו של אדם הוא מקור חיצוני ופנימי לקביעת
חי
=(
מעמדו החברתי. אדם נבחן על ידי סביבתו
־
צוני) ומגבש את הערכתו הע
־
פנימי) בזיקה לעיסוקו
=(
צמית
ולמידת הצלחתו באותו עיסוק.
אדם שאפשרויות הקידום שלו
חסומות בפניו בשל מוגבלו
־
תו, נתפס בעיני הציבור, כמו
גם בעיני עצמו, כבעל ערך נמוך.
מנקודת מבט זו, ההוראה להע
־
ניק לעותר דרגה אישית של רב־
כלאי אינה סעד מספק. היא אולי
מרככת מעט את הפגיעה בכבוד,
אך בשורה התחתונה נמנעה
מן העותר האפשרות להתקדם
"באמת", ולכן כבודו נותר פגוע.
הדרך להגנה מלאה על זכותו של
העותר לכבוד היא ביטול תו
־
צאות המכרזים שבהם לא ניתנה
לו הזדמנות שווה להתמודד ומתן הוראה שבהליכי
המכרז החוזרים תישקל מועמדותו בכפוף לחובה
לבצע התאמות שיאפשרו לו לבצע את התפקיד.
חרף זאת, דומני שבחשבון הכולל אפשר להצ
־
דיק את החלטתו של בית המשפט להסתפק בסעד
האמור במקרה הנדון. זאת משני טעמים שמביא
השופט מלצר בסוף חוות־דעתו: האחד, שמירה על
"הפררוגטיבה הניהולית־מקצועית של גורמי שב"ס
בעניינים הקשורים לאיושן של משרות ספצי
־
פיות בארגון", והשני, העובדה שהקצינים העלולים
להיפגע מביטול תוצאות המכרזים לא צורפו לעתי
־
רה ולכן לא ניתנה להם הזדמנות להשמיע את טע
־
נותיהם לפני בית המשפט.
ינואר 5102
עורך הדין
׀
100
ט
ק
י
ו
ר
פ
פסקי הדין
הגדולים
פ
ו
2014