106 / 148
זכאותה לפנסיה, מונע מהבעל שלא מימש את חפצו
לטעון כי יש לראות באישה אדם חי לצורך הש
־
תתפות בזכויות הפנסיה שלה.
באופן רחב יותר קבעה השופטת ברק־ארז כי אלי
־
מות הפוגעת בזכותו של בן הזוג לשלמות הגוף או
לחיים עולה במקרים מסוימים כדי שלילת אנושיותו
של בן הזוג, ולפיכך שומטת את הבסיס לקיומה של
מערכת יחסים בין הצדדים וממילא לקיומו של שי
־
תוף רכושי. לדידה של השופטת ברק־ארז, אלימות
היא איום חיצוני על קיומה של מערכת היחסים, ופ
־
עמים רבות היא תגובה לניסיון להביא מערכת יח
־
סים אל סיומה. השופטת ברק־ארז מקפידה להדגיש
כי ניתוח זה אינו נדרש לה לצורך ההכרעה במקרה
הספציפי דנן, אך ככל שעמדתה תתקבל היא תהיה
שמורה למקרים קיצוניים בלבד, שבהם יהיה ראוי
לומר כי בן הזוג התוקף איין את אנושיותו של זול
־
תו. גם בקשר לכך מצמצמת השופטת ברק־ארז את
עמדתה ומדקדקת כי אף במקרים חמורים כאמור
מדובר בטענת "מגן" בלבד בת
־
ביעה להשתתפות בנכסי הקור
־
בן. דהיינו, אפשר לעשות שימוש
בשיקול הדעת המקנה סעיף 8
לבית המשפט רק כנגד טענה
של בן זוג אלים המבקש ליהנות
מפירות יגיע כפיו של בן הזוג
הקורבן. מאידך גיסא, לא יהיה
אפשר לעשות שימוש מקביל
בעמדה זו כטענת "חרב" שע
־
ניינה הגדלת חלקו של הקורבן
ברכוש המשפחתי באופן כללי.
השופט הנדל הגיע כאמור
לאותה התוצאה של השופטת
ברק־ארז, אלא שלדידו את השאלה אם לעשות שי
־
מוש בסעיף 8 במקרים של אלימות חמורה יש לבחון
לאור השפעת האלימות (או אי השפעתה) על תפ
־
קודו של בן הזוג המותקף כיצור כלכלי. לפי עמדתו
של השופט הנדל, רק בנסיבות שבהן יוכח כי בן הזוג
האלים מנע במעשיו הפוגעניים והחמורים מבן הזוג
המותקף להטיב את שווי הנכסים המשפחתיים ול
־
תרום את חלקו לבית, יתרופפו היסודות של ההס
־
דר השוויוני. השופט הנדל הדגיש כי יש לתחום את
השימוש בשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט במ
־
סגרת סעיף 8 רק למקרי אלימות חריפה עד שהיא
בעלת השפעות כלכליות על בן הזוג הנפגע. לדידו
של השופט הנדל (בניגוד לעמדתה של השופטת
ברק־ארז), התנהגות אלימה פלילית אינה כשלעצ
־
מה הצדקה לשימוש בסעיף 8, ועל בן הזוג המותקף
להוכיח את המרכיב הנוסף של פגיעה באוטונומיה
שלו כיצור כלכלי.
השופט הנדל אף דן בפסק דינו בנטל ההוכחה
המוטל על הקורבן, וקובע כי מדובר בנטל "קל". לדי
־
דו של השופט הנדל, על הקורבן לספק חומר ראיות
ראשוני בלבד, שכן האלימות החמורה או המתמשכת
יוצרת מניה וביה חזקה כי גרמה לפגיעה בתפקודו
וביעילותו של בן הזוג המותקף כיצור כלכלי.
בתגובתה לעמדתו של השופט הנדל מציינת
השופטת ברק־ארז כי במצבים שאפשר להוכיח כי
אלימות השפיעה על מצבו הכלכלי של הקורבן, ברי
כי אפשר להביא עובדה זו בחשבון במסגרת שיקול
דעתו של בית המשפט לפי סעיף 8, וכי בכך אין כל
רבותא. לדידה של השופטת
ברק־ארז, עמדתו של השופט
הנדל אינה פותרת במישרין את
השאלה הנוגעת למקרים שבהם
ההתנהגות האלימה לא הביאה
לפגיעה כלכלית בבן הזוג הקו
־
רבן.
במסגרת פסק דינו מתייחס
השופט הנדל אף הוא לפסק דינה
של השופטת ברק־ארז, ובפרט
בשימוש שעשתה בעיקרון המ
־
ניעות. לדידו של השופט הנדל,
שימוש בעיקרון המניעות עקב
התנהגות לא ראויה של אחד
מבני הזוג כדי לסטות מחלוקה שוויונית מעורר
חשש כי יוחזרו לזירה שיקולי האשם בפירוק מערכת
היחסים.
השופט מלצר מבקש ליצור מעין עמדת ביניים בין
עמדתה של השופטת ברק־ארז לעמדתו של השופט
הנדל. לדידו של השופט מלצר, על הערכאה הדיונית
לבדוק ראשית אם לאלימות החמורה (לאחר הר
־
שעה חלוטה) יש השלכה על העצמאות הכלכלית
הממשית של בן הזוג הנפגע, ואם לא קיימת פגיעה
כלכלית, יהיה אפשר לעשות שימוש בסעיף 8 רק
חוות הדעת של שלושת
השופטים מלמדות
כי בית המשפט היה
מודע היטב לסיכון כי
הענקת צדק קונקרטי
לצדדים בנסיבות הקשות
והחריגות של המקרה
bad law
עלולה ליצור
ינואר 5102
עורך הדין
׀
106
ט
ק
י
ו
ר
פ
פסקי הדין
הגדולים
פ
ו
2014