109 / 148
אבו סרייה
פסק הדין בעניין
אמנם קבע כללים ברורים ויעי
־
לים המקלים ביותר את פרוצ
־
דורת חישוב הניכויים. עם זאת,
ככל שתוחלת החיים של הניזוק
לא תאמה את ההנחה שבבסיס
התקנות, ההלכה עלולה לג
־
רום לאי צדק. כך במקרה של
ניזוק שבית המשפט קבע
שתוחלת חייו קצרה; מצד
אחד, הניזוק יזכה לפיצוי
לתקופה קצרה
(אובדן
בלבד
השתכרות מלא
ופיצוי בגין עזרת
הזולת מחושבים רק
לתקופות שבהן צפוי
הניזוק להיות בחיים).
מצד שני, מהפיצויים יופח
־
תו קצבאות המחושבות לתקופה
ארוכה, אף שאותו ניזוק לא יק
־
בלם בפועל (מאחר שהקצבאות
משולמות רק לתקופת חייו של
המקבל). הניזוק הקשה צפוי
אפוא להינזק בצורה ניכרת, ואילו
המל"ל צפוי ליהנות.
מהתיאור שלעיל אפשר לה
־
ניח שהמזיקים אדישים, שכן מה
אכפת להם אם ישלמו למל"ל אם
לניזוק. בפועל נהנים מרכזיים
היו דווקא המזיקים, ששמחו על
סכומי הניכוי הגבוהים. הסי
־
בות לכך מגוונות; במקרים רבים
המל"ל אינו זכאי לחזור למזיק,
למשל כשהמזיק הוא מע
־
סיק של הניזוק, כשהמדי
־
נה מזיקה, או בתביעת
רשלנות רפואית
שהוגשה נגד מוסד
רפואי ציבורי. במ
־
קרים אחרים סמכו
המזיקים על כשלי
גבייה של המל"ל
ועל כך שתביעת
המל"ל תתיישן.
במקרים אלה נהנו
המזיקים מכל העו
־
למות: הם ניכו סכו
־
מים גבוהים מהני
־
זוק, ולא היו צריכים
לשלם את הסכום
המנוכה למל"ל.
ההתמודדות עם כשלי הגבייה
של המל"ל והחגיגה של המבט
־
חים על חשבון הקופה הציבורית
והניזוקים הסתיימו במידה רבה
בתחילת 4102. בתיקון לחוק
הביטוח הלאומי נקבע שמבטח
המנכה סכומים מהפיצויים חייב
לדווח על כך למל"ל, כדי שהמל"ל
יוכל להגיש תביעה לקבלת הס
־
כומים. בהיעדר דיווח הוארכה
תקופת ההתיישנות עד 51 שנה
ממועד תחילת התשלומים.
החלק האחר - הנאת הקופה
הציבורית והמזיקים על חשבון
הניזוקים - תוקנה עתה בעניין
אלחבאנין. בפסק הדין המרכ
־
בית המשפט העליון
בהרכב של חמישה
שופטים ביטל את
הלכת אבו סרייה. לפי
ההלכה החדשה, אם בית
המשפט שדן בתביעת
הנזיקין קובע תוחלת
חיים מקוצרת, הוא יחשב
את ניכוי הקצבאות
לתקופה המקוצרת בלבד
109
׀
עורך הדין
ינואר 5102
ט
ק
י
ו
ר
פ
פסקי הדין
הגדולים
ו
2014