ÏÂȈ¯‰
א. רב-תרבותיות ורב-לשוניות
בבסיס הרציונל של התוכנית עומדות
כמה הנחות:
1. שפה היא אמצעי תקשורת בין
אישי, המאפשר לדוברי השפה
לתקשר זה עם זה. כלומר, השפה היא
תנאי הכרחי לקיום חברתי ותרבותי,
ומימושיה באים לידי ביטוי באופן
טבעי בתוך ההקשר.
2. רב-תרבותיות היא אבן יסוד בחברה פלור
–
ליסטית ודמוקרטית. רב-תרבותיות מאפשרת את
הקיום של מערכות יחסים דיאלוגיות בין קבוצות
חברתיות, תרבותיות ולשוניות שונות.
3. בלמידה-הוראה של שפות שונות יש רכיבים
משותפים, שהחשוב בהם הוא ההנחה ששפה
משמשת לצורך תקשורת בין בני אדם, ולהבעת
הקול שלהם.
לפיכך, חשוב שההוראה והמחקר יתקיימו בתוך
ההקשר ובאופן שאינו מנותק מן המציאות החבר
–
תית הפלורליסטית; ובלימודי השפה חשוב לקיים
שיתוף פעולה בין לימודי שפת אם ושפות אחרות,
שכן, שיתוף הפעולה מזין את תהליך הלמידה
כולו. שיתוף פעולה כזה אינו מתקיים, בדרך כלל,
בסביבה הבית-ספרית.
אחד היעדים של מערכת החינוך בחברה רב-
תרבותית ורב-לשונית הוא "יצירת מקום מפגש
שמאפשר התפתחות ולמידה אישית וקבוצתית"
)קופפרברג ואולשטיין, 5002, עמ' 054(. את
היעד הזה באה לממש ברמה אקדמית של תואר
שני התוכנית שעוצבה סביב שני עמודי תווך
מרכזיים: התפיסה של רב-תרבותית ורב-לשוניות
בחברה דמוקרטית, ותפיסת המורה כגורם מרכזי
בחינוך, הפועל כמתכנן וכחוקר משתתף
2006)
al,
et.
(Kupferberg
הלימודים בתוכנית
נועדו להרחיב את עולם הידע של הסטודנטים
הלומדים בה, לפתח יכולות של מורים כחוקרים
וכן לעורר לחשיבה ולגיבוש תפיסת עולם בשא
–
לות של רב-תרבותיות ורב-לשוניות.
התוכנית מושתתת על היענות למציאות הרב-
לשונית והרב-תרבותית בישראל, מציאות שפניה
נחשפים במורכבות מופלאה באוטוביוגרפיה של
המשוררת והמתרגמת רינה ליטוין, שציטוט ממנה
מובא כמוטו למאמר זה: חיים של ילדה הנודדת
עם משפחתה בין יבשות, גדלה ומתפתחת בין
תרבויות, מדברת יומיום בכמה שפות, מחפשת
אחר זהות ושייכות. בחירתה בלתי שגרתית במאה
העשרים, ומאוד הולמת את הרוח הפוסטמודרנית
של ימינו: שייכות לשפות ולא למקום, לרוסית,
לסינית, לאנגלית, ליידיש ולעברית בו זמנית
כולן יחד ללא העדפה לאף אחת מהן.
ההוויה הרב-לשונית והרב-תרבותית, שליטוין
מתארת בכישרונה הפואטי הייחודי, מהותית
5
Ï˘ ÌÈ„Úȉ „Á‡
‰¯·Á· ÍÂÈÁ‰ ˙ίÚÓ
≠·¯Â ˙È˙·¯˙≠·¯
˙¯ÈˆÈ¢ ‡Â‰ ˙È¢Ï
¯˘Ù‡Ó˘ ˘‚ÙÓ Ì˜Ó
‰„ÈÓÏ ˙ÂÁ˙Ù˙‰
¢˙È˙ˆÂ·˜Â ˙È˘È‡
