דווקא איתן, המתואר כגבר הישראלי,
המצ'ואיסטי, בעל הגינונים הגבריים, הסיפורים
הצבאיים והז'רגון המתלווה לכך )דוגמות 53-73(
משתמש בשפה מטה-לשונית כדי לנפץ את המו
–
סכמות המגדריות המצופות במערכת היחסים
האינטימית שלו עם רותה אשתו )דוגמה 73 להלן
ו72 שלעיל(.
53. טיול של בחורים, עם כל המילים הדבילי
–
ות של בחורים שמטיילים: לזווד, לאפס, להצ
–
רים, לשלב, שני קצר,
ֶ
'טים, לוק
ֶ
פין, לנעול, ראצ
ראשון ארוך. אני, אם תגידי לי להצפין, ישר אני
חושבת על יוכבד שהצפינה את הבן שלה כדי
להציל אותו. אבל אצל איתן להצפין את
המפה... )עמ' 89(
63. ה'מ'תה אומר' וה'לא יכול להיות'. )עמ'
(113
ה
ֶ
73. שתינו, אני ואת, הוא היה אומר, שתינו ד
ס עם ביאליק במיטה עירומות. )עמ' 78(
ַ
ף א
ֹ
או
ּ
טו
... עד אז חשבתי שהטו אוף אס ערומות הזה הוא
המציא בשבילנו ורק שתינו אמרנו. )עמ' 421(
כאן חולשים המבעים המטה-לשוניים הישירים
והעקיפים על תחום אוצר המילים והלקסיקון
)"המילים הדביליות של בחורים שמטיילים"(,
השפה המדוברת המאופיינת בהבלעת עיצורים
)מ'תה( ובשבירת כללי התאם: דיבור בגוף נקבה
גם בהתייחסות לזוג שבו זכר ונקבה )"שתינו, אני
ואת... עירומות"(.
ÌÂÎÈÒ
הכתיבה המטה-לשונית מעשירה את השפה,
מבליעה ומרמזת עמדות וטיעונים, מעצבת את
הדמויות ומוסיפה רבדים נוספים לנאמר על ידי
הדמויות והמספר. מעבר לכך היא כלי בידיו של
הסופר ליצירת אירוניה והומור ואף סאטירה
וסרקזם. כתיבה מטה-לשונית אופיינית מאוד
ו בפרוזה, בספרות הילדים ובכתיבתו
ֵ
למאיר של
הפובליציסטית. לא רק הפעולות שמבצעות הדמ
–
ויות ואמירותיהן לגבי העולם והחיים קובעות את
יחס הקורא אליהן ואת ניתוב העלילה, אלא גם
התייחסויותיהן לשפה וללשון.
בבחירת הדמויות והמודעות שלהן לשפה ובש
–
מירת הטהרנות הלשונית בפי מי שאינו טהור, או
ו מחדיר לדב
ֵ
בהתנגדות לטהרנות הצבועה ששל
–
ריה של רותה, המורה לתנ"ך, הוא מעמיד מטה-
לשון לכאורה. הכתיבה המטה-לשונית מהווה לו
כלי ביקורתי חד, משונן וקשה לחשיפה, המבליט
את השחיתות של החברה והעמדת הפנים שבה,
את התנהלותה הכוחנית ואת היחס המגדרי שבה.
יחד עם זאת, זה כלי לשוני סגנוני שמסייע
להעמדת דמויות חיות ודוברות בצורה חיה ומש
–
כנעת. הלשון, שהיא כלי עבודתו של הסופר,
מקבלת פה חיות והבלטה, כראוי לה.
135
