לדובר להבליע את עמדותיו לתוך תיאור אובייק
–
טיבי לכאורה של עובדות חיצוניות.
במאמר זה אדון במבעים המטה-לשוניים
השזורים לרוב בסיפור כולו ואציג את תרומתם
לעיצוב הדמויות, להבלטת עמדת הכותב עליהן
ועמדתו בסוגיות מגדר.
˙ÂÈÂÓ„ ˙·ˆÚÓ‰ ÔÂ˘Ï ‰ËÓ
נטיית לשון הספרות לחרוג מהנורמה ולהפתיע
את הקורא בחידוש שבה, שימוש במילים החור
–
גות מן המשלב הלשוני והלקוחות מלשון הדיבור,
כמו גם שבירת צירופים כבולים, תורמים לסגנונו
הייחודי של הכותב ולעיצוב דמויותיו בעזרת
השפה שבפיהן )בן-שחר, 0991(. כשם שהשפה
יכולה להעיד על הדמות הדוברת אותה, יש גם
כדי להבליט
ּ
בדיסוננס שבין השפה לבין דוברה
רעיון מסוים.
ו דמות הרוצח, כנראה איש
ֵ
בטקסט של של
הפשע המאורגן, מאופיינת בהתעקשותו על
שימוש בשפה תקנית ובשליטה ברזי הדקדוק.
הדבר יוצר אירוניה שכן דמויות עברייניות, ובעי
–
קר דמויות של רוצחים, אינן נתפסות כמי שהשפה
התקנית היא נר לרגליהן:
לתי
ַ
7. "ביקשת בשכל ובזהירות. מה יכ
לענות?"
"מה זה יכלתי? איך אתה מדבר עברית כזאת?
תגיד יכולתי." )עמ' 8(
צא. אני יחפש שם עם פנס."
ֵ
8. "חצי דקה ואני י
"מקרה אבוד. זה מה שאתה. מקרה אבוד. קודם
לתי ועכשיו אני יצא ואני יחפש? אני אצא ואני
ַ
יכ
אחפש. תגיד: אני אצא ואני אחפש. עם צירה
באלף של אצא וחטף פתח באלף של אחפש. אני
רוצה לשמוע אותך אומר משהו נכון סוף-סוף."
)עמ' 01(.
רד אליו לראות?"
ֵ
9. "שאני י
"מה זה שאני ירד? איזו עברית אתה מדבר? אני
רד."
ֵ
א
"אתה תרד?"
"לא, אידיוט."
"אז שאני ירד?" )עמ' 862(
מעבר לחריגה מהדמות היוצרת אירוניה, יש
כאן גם הומור הנוצר מאי ההבנה שבדו-שיח.
גם איתן, בעלה של רותה, בבואו לנקום את
רצח סבא זאב, רצח מתוכנן וקפדני נוקט אותו קו
פוסקני ביחס לעברית.
01. "לא מכיר את המצית הזאת."
"המצית הזה," אמר האיש. "מצית זה זכר, לא
נקבה." )עמ' 551(
11. אתה באמת לא יודע עברית. לא אומרים
התחלק, אומרים החליק... )עמ' 651(
הרציחות של אנשי הפשע המאורגן, כמו גם
הנקמה של איתן על רציחתו של סבא זאב, מחוש
–
בות היטב ומתוכננות לפרטי פרטים. התכנון
הקפדני נטול הנשמה, שבורר כל פרט טכני ואסט
–
רטגי לקראת הרצח, כמו גם הביצוע הנעדר כל
הרהור מוסרי, עולים בקנה אחד עם שפתם של
תקן
ַ
הרוצחים, אשר מאופיינת בשימת דגש על ה
ועל הדיוק בלי לתת את הדעת לנשמתה של
חיות שלה ולמתח שבין התקני לקביל. אף
ַ
השפה, ל
שהמבעים המוצגים בדוגמות 7-11 הם מבעים
מטה-לשוניים ישירים מובהקים, אין כאן כל רצון
של היוצר להגיד משהו על השפה, או ללמד את
הקורא תקניות מהי, אלא להחצין דווקא את התכו
–
נות הקרות והמכאניות של הדובר. מכאן עולה
אפוא שההיגדים הנם מטה-לשוניים לכאורה.
לעומת דמויות הרוצחים, רותה מלאת היצרי
–
לה
ּ
ו
ּ
כ
ַ
ות והרגש היא בעלת נשמה יתרה, אם ש
לבן שנהרג במהלך טיול עם אביו על ידי הכשת
נחש. היא משתעשעת בשפה, מפרקת ומרכיבה
אותה ומבטאת בדבריה חשיבה מטה-לשונית.
היא אדם שמדבר באופן חופשי, אדם פתוח
ועצמאי. בעיצוב דמותה, כפי שמשתקף בשפתה
ו שומר על האיזון העדין שבין
ֵ
ובלשונה, של
יצירת שפה מדוברת ובין היות הדוברת מורה
לתנ"ך שאינה מרשה לעצמה לשגות בלשונה,
ובפרט בהלכות דקדוק. יחד עם זאת, היא אינה
חוששת להתל במציאות באמצעות השפה, ולה
–
פוך את העיסוק בשפה לאמירה מטה-לשונית
לכאורה. אדגים זאת באמצעות מבעים מטה-
לשוניים מתחומי השפה השונים.
128
ÔÓ ˙‚¯ÂÁ‰ ÌÈÏÈÓ· ˘ÂÓÈ˘
˙ÂÁ˜ω ÈÂ˘Ï‰ ·Ï˘Ó‰
Ì‚ ÂÓÎ ¨¯Â·È„‰ Ô¢ÏÓ
¨ÌÈÏ·ΠÌÈÙ¯Ȉ ˙¯È·˘
Ï˘ È„ÂÁÈȉ ‚ÒÏ ÌÈÓ¯Â˙
ÂÈ˙ÂÈÂÓ„ ·ÂˆÈÚÏ ·˙ÂΉ
