פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 134

Ș„˜„ ÔÈÓ ¯„‚Ó
ו לעסוק ֵמבין השיטין של העלילה מרבה של
גדר, אגב ביקורת על השיחִדרך גיבוריו בענייני מ
גדרי הרווח. הוא עושה זאת על ידי שימוש רב ִהמ
במבעים מטה-לשוניים לכאורה ישירים ועקיפים,
המשרתים את הביקורת שלו.
גדר וכבר אני ִ33. אני רק שומעת את המילה מ
רואה איך את ואני וכל יתר הנשים עומדות מאחו –
'נדר ֶרי גדר וגועות. בשביל מילה שתהיה דומה לג
ותיתן לנו הרגשה שאנחנו אמריקאיות, שמנו את
עצמו במכלאה כמו פרות. )עמ' 33(
הדוגמה כאן היא מתחום הלקסיקון ואוצר המי –
לים. הגיבורה מסתייגת מן החלופה העברית
שקבעה האקדמיה ללשון העברית למונח הלועזי
ג'נדר. המצלול הזהה של שתי המילים הכריע את
הכף לבחירת המילה מגדר, אך רותה מסתייגת
מהסיבה הזאת שיצרה מילה מהשורש ג-ד-ר עקב
האסוציאציה שזאת גורמת לה.
אין ספק כי העברית, אשר הדקדוק שלה מבחין
בין צורני זכר ונקבה, והשמות בה מחולקים על פי
המין הדקדוקי שלהם, הופכת לכלי שרת נוח, זמין
ו בקי בדקדוק העברי ֵועצמתי לשיח המגדרי. של
ובמקורות, ויודע כי גם מה שנתפס בימינו
כ"קודש הקודשים" של הדקדוק העברי מתגלה
במלוא שרירותיותו )או לפחות כפי שזה נראה
ו עושה בזהֵהיום( במקורות, ובעיקר בתנ"ך. של
שימוש כבר בשם הספר, ואגב כך יוצר עניין סביב
השגיאה הדקדוקית ה"מינית": מדוע שתיים
דובים ולא שניים דובים )או שני דובים כפי שהיי –
נו אומרים זאת היום(.
במלכים ב', ב', כ"ד מסופר על חבורת נערים
אשר לעגה לאלישע הנביא, ובתגובה הוא קילל
הָאנֶצֵּתַאותם בשם ה', והתוצאה הייתה אכזרית: "ו
יֵנְשּים וִעָּבְרַם אֶהֵה מ ָנְעַּקַב ְּתַר וַעַּיַן הִים מִּבֻּם דִי ַּתְש
ים." קו ישיר עובר מסיפור זה לאסון הנוראִדָלְי
שפקד את גיבורת הספר ואת בעלה. האגביות
הנוראה של המוות מוצאת את ביטויה בסיפור
המשפחתי לאורך כל הספר. את ההתייחסות לסו –
גיה הלשונית מפסוק זה אנו מוצאים בדו שיח
:ּשבין רותה לבין תלמידה
43. אם כתוב כאן שתיים דובים, למה את
כועסת עלינו כשאנחנו אומרים שתי שקל ושתי
ילדים? הסתכלתי עליו, לא ברור היה לי אם הוא
מתחכם או סתם לא מבין, ואמרתי לו: אתה צודק,
עופר, אבל שתי ילדים זו שגיאה מכוערת ושתיים
דובים זאת שגיאה יפה. יש סופרים שהיו משלמים
הרבה בשביל לשגות שגיאה יפה כזאת. )עמ' 011(
זהו מבע מטה-לשוני עקיף, שכן אינו נוקב
במפורש במונחים הלשוניים של זכר ונקבה. אני
סבור כי מבע זה יכול לשרת את השיח על השפה
והן את השיח שמעבר לו, קרי המגדרי במקרה זה.
הדוברת מעלה על נס את היופי שיש לשפה
ביכולתה להתגמש ולהתנתק מהנוקשות הבלתי
מתפשרת המיוחסת לה כיום. שגיאות בתחום "שם
המספר" הן השגיאות הצורמות ביותר לאוזן,
לעתים גם בקרב אנשים שאינם אנשי לשון, אך
בהצגת גושפנקה מקראית הסופר רואה בהן שגי –
אות יפות ולגיטימיות. זהו מבע מטה-לשוני מוב –
הק, שמשרת את הניסיון של הכותב לטשטש גבו –
לות מגדריים )שתיים דובים ולא שניים דובים(
דווקא בעזרת המקורות הקאנונים אשר עליהם
נסמכים המדקדקים.
134
ÔÓ¯· ·Ï˘Ó ÂÏ˘
Â˙ÏÂÎÈ ˙‡ Ìȯ‚·ÓÏ
‰¯È˘Ú‰ ˙È˙Ù˘‰
Â¯˘ÈÎ ˙‡Â ˙ÈÚˆ˜Ó‰Â
ÌÈ„ÏÈ ˙¯ÙÒ ˙·È˙η