יבין עצמו נותן מפתח לעניין זה כשהוא מקדיש
את ספרו לאו דווקא לאדם מסוים היקר לליבו,
כמקובל, אלא "לשפה העברית, ביתי ישועתי".
כלומר, כבר בשלב של טרום קריאת הספר חשוב
ליבין ליצור את המשוואה ששפה מהווה עבורו
בית, ולמעשה, כותרת הספר 'שמר בית' היא
בעיקרו של דבר 'שומר השפה'.
עמוס, בעצת ידידו יהושפט, כמו גיבור הסיפור
של עגנון מ'דירה לדירה', נע ונד בין דירות שונות
ובין התנסויות שונות. דרך הדירות השונות הוא
סוקר מקומות בישראל של ימינו, תופעות חבר
–
תיות והרגלי חיים של הישראלי המודרני מן
המעמד הבינוני ומעלה. עמוס, כחוקר אנתרופו
–
לוגי, מתבונן בתופעות ומתאר אותן בשפתו
הארכאית הגבוהה וכך בהזרה שיוצרת השפה,
שנראית כל כך לא מתאימה לישראל העכשווית,
מתאפשרת ביקורת חברתית נוקבת שאיננה
נטולת הומור.
גם עגנון לפניו, בסיפורו 'מדירה לדירה', מנצל
את המעברים של גיבורו לתאר אלטרנטיבות קיום
בארץ ישראל של תקופתו, וגם הוא דרך גיבורו
מבקר דרכים שונות לקיום בארץ תרתי משמע.
בנוסף, גם ב'מדירה לדירה' של עגנון וגם
ב'שמר בית', הגיבור מספר את סיפורו בגוף
ראשון והוא מספר לא מהימן. דרך עניין זה קל
לשני הסופרים להעביר את הביקורת בצורה יותר
משמעותית ואפילו אירונית. קו דמיון נוסף בין
שני הגיבורים הוא ששני הגיבורים רווקים ונטולי
אישה, ועניין זה הוא חלק חשוב מבעיותיהם,
כשהגדולה בבעיות שלהם היא הבדידות.
עמוס ברומן של יבין חסר משפחה לחלוטין,
כיוון שהוריו נפטרו ועם המשפחה המורחבת אין
לו יחסים. בנוסף אין לו קשרים משמעותיים עם
נשים, וידידו )שגם ידידותו מוטלת בספק( היחיד
בעולם הוא יהושפט.
שמו של יהושפט עצמו הוא מן השורש שפ"ט,
והוא כביכול )כך נראה לפחות בהתחלה( שופט
טוב יותר מעמוס את המציאות )הוא גם עורך דין
ושייך למערכת המשפט(, אולם בסוף הרומן
דווקא עמוס מגיע גם אל המנוחה וגם אל הנחלה
)הבית( בעוד יהושפט נשאר כשהיה, וצורת שיפו
–
טו את החיים היא המוטלת בספק.
יבין נטל את הרעיון לשמו מספר בראשית:
ית י"ט ט'(,
ִ
אש
ֵ
ר
ְּ
ט? )ב
ֹ
פו
ָ
ט ש
ֹּ
פ
ְ
ש
ִּ
י
ַ
ר ו
ּ
ו
ּ
ג
ַ
א ל
ָּ
ד-ב
ָ
ח
ֶ
א
ָ
ה
כלומר, בגרסה של יבין האחד שבא לגור הוא
עמוס, ואילו השני הוא זה המחווה דעתו ושופט
את הדברים, לאו דווקא בצדק. יבין סוטה מן
הפסוק בעמוד 661 ברומן: "ודע: האחד בא לגור,
אך האחר שפט יישפט" )יבין, 1102(.
כותרת הרומן 'שמר בית', שהיא תחדיש של
יבין ברומן לא מעט תחדישים לצורך ריתמי-
צלילי, דבר שמדגיש את הנושא המטא לשוני
בו. )על התחדישים הרחבתי בעבודת הגמר שלי,
כהן תשע"ד. ועיינו גם אצל
1969
Leech,
,
אפרת 6991(, מסבה בצורה עקיפה את תשומת
הלב לשפה, מסמנת את התפקיד שלקח לעצמו
יבין באמצעות גיבורו - להיות שומר השפה,
שהיא הבית.
בחירת שמו של גיבור הרומן 'עמוס' מוסיפה
לתפקיד את הממד הביקורתי בהרמז לעמוס
הנביא. וכך, עמוס, גיבור 'שמר בית', קרוי על
שם עמוס הנביא, שהרבה להתנבא על תחלואי
החברה שבה חי ועל השחיתות המוסרית של
שכבות נרחבות בה, ונראה כי עמוס האוזנר
עושה אותו דבר עצמו בדרכו שלו; אלא שדמיון
זה איננו היחיד. במאמר של רוזנברג על עמוס
המקראי הוא מביא מדרש:
במדרש ויקרא רבה דורש ר' עזריה בשם ר'
יהודה בר סימון: שלחתי את עמוס והיו קורין
אותו פסילוסא ]גמגמן ביוונית[. אמרין לא הוה
ליה לקב"ה על מן לאשראה שכינתיה אלא על
הדין קטיעא לישנא פסילוסא. ]אמרו: לא היה לו
לקב"ה על מי להשרות שכינתו אלא על קטוע
לשון גמגמן זה[. אמ' ר' פנחס למה נקרא שמו
עמוס? מפני שהיה עמוס בלשונו ]כלומר: כבד
לשון, כאילו טעון משא על לשונו[ )רוזנברג,
.(2010
מכאן ניתן ללמוד, כי יבין בחר בשם עמוס לא
במקרה ויבין אישר זאת בראיון אתי ב-3102
)הריאיון נכלל בעבודת הגמר שלי, כהן תשמ"ד(.
142
¯Â·È‚ Ï˘ ÂÓ˘ ˙¯ÈÁ·
‰ÙÈÒÂÓ ßÒÂÓÚß ÔÓ¯‰
„ÓÓ‰ ˙‡ „ȘÙ˙Ï
ÊÓ¯‰· È˙¯Â˜È·‰
‡È·‰ ÒÂÓÚÏ
