במילה המנקה את המשמעות השלילית, הנלווית.
למילה 'נמר' גם קונוטציה נוספת: מילה המבטאת
מיניות גברית מתפרצת בחדר המיטות. ברור כי
עמיתתו של עמוס התכוונה ללעוג לו על התנה
–
גותו הפחדנית על ידי מתן אותה מתנה. שכן
עמוס רחוק מדימוי הנמר הגברי.
וכך אנו רואים איך השימוש במשלב הארכאי
הגבוה יוצר פער עצום בין המסומן למסמן, פער
היוצר הומור ואף אירוניה.
תיאור מעמד הענקת אותה מתנה, משקף את
הנעשה בפנימיותו של עמוס בלי לומר מילה אחת
על רגשות, או להביע רגש בצורה ברורה: "ודוו
–
קא על אשנבי חיזרה, כביכול היא לקוחה, ושפ
–
ת"
ֹ
תיה משוחות אודם אשמדאי ומתוחות וגחיכו
)87(. לעמוס תחושות מבשרות רע לגבי הדברים,
הוא רגיש דיו כדי להבחין בכך שהיא חורשת את
רעתו. אולם המענה על השאלה אם הדברים
באמת חודרים לתודעתו בצורה ברורה, נשאר
פתוח, בשל התיאור הלשוני המנותק ממבע רגשי
ישיר. עמוס משתמש במילה 'אשמדאי' )שטן(,
בתארו את גון האודם של אותה עמיתה. הוא אינו
מסוגל לתאר את החיוך הצבוע כחיוך, אלא מתאר
אותו כ'מתיחת שפתיים', 'גחיכה'. אותן שפתיים
מתוארות בהמשך: "רגע רב לא זעתי, ומפני דם
שפתיה, שאותה שעה היה מושכני עד למאוד
להביט בו ורק אותו לראותו"... )97(.
הסיטואציה מתוארת כמו ב'קלוז-אפ' על השפ
–
תיים של הדמות. נראה כי עמוס מתנתק מן הדי
–
בורים והאמירות ומתבונן בשפתיים הנעות, ספק
נמשך, ספק נדחה. 'דם השפתיים', אף הוא תיאור
מז
ֶ
המאפיין את תחושותיו של עמוס לגביה. ר
טרים ומבשר רע. הרמזים המטרימים נמשכים
ַ
מ
בשימוש בהומונימיה: "תלוש וקרע כבר! התקצ
–
פה. "חי נפשי. שנות דור חלפו. קרע! קרע!" )97(.
קרע..קרע... הגברת מתוארת כעורב מבשר רע.
עמוס, שהתבונן קודם רק בשפתיים הנעות, עתה
מקשיב למצלול ולא רק למשמעות המילים.
והקורא שוב נאלץ לשאול את עצמו עד להיכן
מגיעה מודעותו של עמוס. האם עמוס רק חש
תחושות רעות, אך אינו יודע לפרש אותן? או
שהוא הרבה יותר מפותח רגשית? המצלול נמשך
כאשר אומר עמוס )שם 97(: "וכך קרעתי קריעה".
הביטוי 'לקרוע קריעה' ביהדות קשור למנהגי
האבלות ומשמש גם פה כרמז מטרים. יבין שוב
מממש את הצירוף הכבול והופך אותו ליטראלי,
אך שתי המשמעויות מתקיימות זו לצד זו.
הדוגמא שהוצגה מתייחסת לעניין המיניות
בעדינות יחסית, אך יבין מרבה להשתמש בתיאו
–
רי מין כדי להשתעשע בפערים שבין המציאות
המתוארת לשפה הגבוהה והמליצית. להלן דוגמא
המתארת "לא פחות ולא יותר" מאשר סרט כחול
שגיבור הרומן נחשף אליו:
"מעשה בנערת אולפנא שבאו שניים והשתמשו
עמה גם יחד, האחד מלמד על חשבון המספרים
בבית האולפנא, שנדר ליתן לה ציונים מעולים
משצין לה על פי ידיעותיה, והאחר אב הבית,
המוציא ומביא אשר בא וראה שהם מתנים אהבים
ובאמת הוציא והביא עימם בחפץ לב".... נערת
אולפנא זו, כי באמת תלמידה שקדנית הייתה,
גדולות ונצורות עשתה למען ציוניה, לא רפתה
ידה ולא תש כוחה..." )יבין, 1102, עמ' 841(.
בתחילת הקטע יבין משתמש בכפל המשמעות
ספרים', זו המצויה בשפה העברית
ִ
מ
ּ
של המילה '
התקינה וזו שבסלנג. בשפה התקינה המספרים
קשורים למתמטיקה ובסלנג מציינים את האקט
המיני. בהמשך יש מימוש של הצירוף הכבול
'מוציא ומביא'. בדרך כלל משתמשים בביטוי
'מוציא ומביא כשרוצים לדבר על איש מעורב
בעסקי העולם מעין 'מאכער', ואכן סביר להניח
שאב הבית יהיה איש המעורב בדברים רבים. יבין
מממש את הביטוי כאשר הוא הופך את הפעלים
'מוציא ומביא' לפעלים המתארים את האקט
המיני עצמו בשלישיה המככבת בסרט הזימה.
בסוף הקטע אנו רואים שימוש בכפל המשמעות
של 'לא רפתה ידה'. פעם במשמעות המושאלת
'לא התעצלה', או 'לא התייאשה'' ובפעם במשמ
–
עות הליטראלית של מי שהשתמשה רבות בידיה
במעשה המיני )דוגמאות מסוג זה אמנם פחות
מפורשות ומיניות, אך באותו כיוון, אפשר לראות
אצל מגד בספרו 'החי על המת', שחלקו הגדול
140
‰˙‡ ˙˜Ú‰ „ÓÚÓ ¯Â‡È˙
‰˘Ú‰ ˙‡ Û˜˘Ó ¨‰˙Ó
ÈÏ· ÒÂÓÚ Ï˘ Â˙ÂÈÓÈÙ·
ÏÚ ˙Á‡ ‰ÏÈÓ ¯ÓÂÏ
˘‚¯ ÚÈ·‰Ï ‡ ¨˙¢‚¯
‰¯Â¯· ‰¯Âˆ·
