הסוגלים הסגנוניים
markers)
(stylistic
של יבין
בספר זה )סוגל סגנוני הוא מציין סגנוני מיוחד,
החוזר ביצירתם של יוצר או קבוצת יוצרים; ועיי
–
נו אצל קדרי תשמ"א; פרוכטמן תש"ן(.
בפרק עצמו מושלם תיאור הדורון: מאיה
מינרביץ, עמיתתו של עמוס, פונה אליו: "לך
דודי". הפיוט 'לכה דודי' הוא חלק מתפילות
קבלת שבת, הנאמרות בערב שבת לפני תפילת
ערבית. הביטוי לקוח מפסוק בשיר השירים:
"לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים". מימוש
הצירוף הכבול, יוצר כאן משחק מילים דו משמ
–
עי, שכן כשמאיה מינרביץ משתמשת בביטוי היא
,ָ
ך
ְ
משתמשת במילה 'לכה' במובן אחר - ל
'בשבילך'. המילה' דודי' הנאמרת באהבה בשיר
השירים ובפיוט, יוצרת אירוניה מפי עמיתתו של
עמוס, כיוון שהמחווה שהיא עושה נובעת מלעג
ולא מאהבה.
"דחקה לי דורון רך מעוטף בעטיפת תכליל".
"שי קט בעד תלאת אתמול"..."תשורה כסיל".
בולט השימוש בשלוש מילים שונות למילה
מתנה בצפיפות שכזו: דורון, שי תשורה. אמנם
יבין משתמש בכל המילים הנרדפות לתיאור
המתנה, אך אוי לה לאותה מתנה שאינה ניתנת
בתום לב. השימוש במילה 'דחקה' מראה את
חוסר שביעות רצונו של עמוס מן המתנה, המת
–
קבלת שלא מרצון.
אשר למעשה המתנה: אותם תחתונים ניתנים
לעמוס לאחר שעשה את צרכיו במכנסיים מתוך
פחד. כאן יבין מממש את הצירוף הכבול מן
הלשון המדוברת, אולי אף מהסלנג: 'עשה
במכנסיים' במשמעות פחד מאוד )מימוש צירוף
כבול הוא אחת הקטגוריות של סטייה מצירוף
כבול על-פי טורי ומרגלית 3791(. עמוס אכן לא
שלט בצרכיו.
יבין מתאר את התחתונים: "מלבוש בגד תחתון
מעשה פרווה בדוגמת חברבורות הנמר, גזרתו
משל החוטיני ובחזית מילה אחת דפוסה בלשון
אנגלי: 'טיגריס'" )יבין, 1102, 97(. למילה 'נמר'
בשפה העברית פעמים רבות קונוטציה זולה,
המתקשרת לטעם רע, הרחוק מעידון. השימוש
במילה 'טיגריס' במקומה מסב את תשומת הלב
לנושא זה. המילה 'טיגריס' היא לא רק שימוש
במשלב גבוה של אותה מילה, אלא גם שימוש
¨˙È¢ÎÚ‰ ˙‡ȈӉ ÔÈ· ÌȯÚÙ‰
˙¯‡˙Ó‰ ‰Ù˘‰ ÔÈ·Â ¨˙ȯ„ÂÓ‰
˙ӯ‚‰ ¨‰¯Ê‰ ÌȯˆÂÈ ¨‰˙‡
‰Èˆ‡ÂËÈÒ‰Ó ˜Á¯˙‰Ï ‡¯Â˜Ï
¯Á‡ ÔÙ‡· ‰˙‡ ˙‡¯ÏÂ
139
∫„ÏÙÈÈÒ ˙ÈÈÚÈ·¯
ø‰Ê ˙‡ ·˙Î ¯·Î Ô‚Ú
