ÈÈÁ ÏÚ ˙ËÏ˙˘Ó ˙Îω ˙ȯ·¯Ù‰ ÌÈÈÁ‰ ˙¯Âˆ
˙‡ ¯ÈÚÏ ¯ÈÊÁ˙˘ ‰˘„Á ‰·È˘Á ˙˘¯„ ƯÈÚ‰
‰Ï˘ ˙ÂÈÂÈÁ‰
˙‡¯˜Ï
χ¯˘È· ˙ÒÒÂ˙ ˙ÂȯÈÚ
≥≤
‰ Ò Ó
י ו ד ן ר ו פ א
‡Â·Ó Ʊ
רוב תושביה של מדינת ישראל חיים ביישובים
עירוניים, אולם באופן פרדוקסלי רוב עריה אינן
צפופות. המגורים בעיר אינם נחשבים אידיאל
עבור רוב תושביה. בעיני רבים )כולל מקבלי
החלטות( ההתיישבות בפריפריה, ביישובים
קהילתיים קטנים, נחשבת כהגשמתה של הציונות
וכאידיאל לחיים טובים. למרות הביקוש הרב
לדיור, נמשכת מגמת הפרבור של מטרופולין
מרכז הארץ, שעיקר הפיתוח בו מתמקד היום
בטבעת החיצונית.
מאז שנות ה-09 של המאה הקודמת, התפתחה
בשיח התכנוני, בתוכניות הארציות ובמסמכי
מדיניות, התפיסה של ביזור מרוכז, המשלב
פיתוח בפריפריה הארצית עם הישענות על יישו
–
בים עירוניים. זאת בעיקר כדי לשלב בין הצורך
לחזק את הפריפריה, עם הצורך לשמר את השט
–
חים הפתוחים שנותרו במרכז הארץ לטבע וחקל
–
אות. אולם מדיניות זו עדיין לא הצליחה לשנות
את הדינמיקה הקיימת. אחת הסיבות לכך היא
שהערים בארץ אינן אטרקטיביות מספיק ואינן
מספקות סביבות מגורים עתירות עניין והזדמנוי
–
ות מצד אחד, ותחושת ביתיות וקהילה מצד שני.
מאמר זה, המבוסס על נייר עמדה שנכתב עבור
מכון ירושלים לחקר ישראל, במסגרת פרויקט
ות 0302)
(
שבוצע במכון עבור המשרד להגנת הסביבה,
עוסק בקשר בין עירוניות וקיימות, ובעקרונות
ליצירתו של מרחב ציבורי תוסס בישראל. הוא
מתאר בקצרה את היתרונות של אורח חיים עירו
–
ני לקיימות במאה ה-12 ואת הסיבות לשחיקתה
של העירוניות במהלך המאה ה-02, הן כתוצאה
מתהליכי הפיתוח העירוני עצמם, והן בשל תכנון
הערים המודרני ששגה בהבנת העירוניות ונטה
ליצור סביבות אנטי עירוניות. המאמר ממשיך
בתיאור האתגרים המיוחדים העומדים בפני הפי
–
תוח העירוני בישראל, מתוקף היותו בעיקר תוצר
של החצי השני של המאה ה-02, שבה שלטו
פרדיגמות תכנוניות אנטי-עירוניות, ומשרטט
אסטרטגיה לחיזוק העירוניות
בישראל וביטוייה בהקשרים השו
–
נים של הפיתוח העירוני בישראל.
¨˙ÂȯÈÚ‰ ˙¯˜Ú Æ≤
‰ÈÏÚ ÌÈÓÂȇ‰ ¨‰È˙¯˙È
‰˜ÂÊÈÁÏ Ìȇ˙‰Â
ערים הן מוקדים של פעילות
אנושית. ככאלה הן צורכות משא
–
בים ואנרגיה ופולטות זיהום אוויר,
גזי חממה ופסולת. מנגד, הן מהוות
מקומות יצירה של חיוניות אנושית
- יוזמה כלכלית, חיי תרבות, חידושים טכנולוגיים
ומחשבתיים. העיר אחראית במידה רבה גם לשח
–
רורו של הפרט מכבלי דת, מסורת, שבט ומשפחה,
וליצירתה של תרבות המבוססת על ריבוי קשרים
אנושיים חלשים יותר, הנעים מהיכרות שטחית
Ï˘ ÌÈ„˜ÂÓ Ô‰ ÌȯÚ
Æ˙È˘Â‡ ˙ÂÏÈÚÙ
˙Â߈ Ô‰ ‰Ï‡ÎÎ
‰È‚¯‡Â ÌÈ·‡˘Ó
¨¯È‡ ̉ÈÊ ˙ÂËÏÂÙÂ
Æ˙ÏÂÒÙÂ ‰ÓÓÁ ÈÊ‚
˙ÂÂ‰Ó Ô‰ ¨„‚Ó
Ï˘ ‰¯ÈˆÈ ˙ÂÓ˜Ó
˙È˘Â‡ ˙ÂÈÂÈÁ
32
‰˜ÏÁÓ‰ ¨‡Ù¯ Ô„ÂÈ
Ì„‡Ï ‰¯Ë ‰Â· ˘¢Ú
¯˜ÁÏ ÌÈÂÎÓ‰ ¨¯·„Ó·
ÆÈ ˘¢Ú ¯·„Ó‰
˙ËÈÒ¯·È‡ ¨ÔÈÈË˘Â‡Ï·
·‚· ÔÂȯ‚≠Ô·
