לניהול ופיתוח עירוני ככזה אשר תורם לרווחת
התושבים במסגרת מגבלות המערכת הטבעית.
הדגש על פיתוח עירוני במסגרת מגבלות
המערכת הטבעית, מצביע על הצורך להבין טוב
יותר את הממשק העירוני עם הסביבה. בחינת
המערכת העירונית בצורה זו יכולה לשפוך אור
על נקודות ממשק בעייתיות בהתנהלות העירונית
וההשלכות הסביבתיות, החברתיות והכלכליות,
ולהצביע על נקודות שבהן ניתן לשפר ולקדם
תהליך בר קיימא.
למרות הממשק המורכב בין ערים וסביבה,
דווקא לערים יש פוטנציאל גבוה להתמודד עם
שורה של אתגרים העומדים בפני החברה האנו
–
שית בעתיד הקרוב והרחוק. מאמר זה מאמץ
נקודת מבט אקולוגית להצגת המורכבות של
הממשק בין ערים לסביבה, תוך הדגמת הפוטנצי
–
אל העירוני לצמצום ההשלכות הבעייתיות וקי
–
דום פיתוח עירוני בר קיימא. כמדינה עירונית,
ישראל יכולה וצריכה לאמץ
גישות וכלים שונים אשר יתרמו
לקיימות העירונית תוך שיפור
איכות החיים של תושביה.
הציטוט הפותח קורא לבחון
את העיר לא רק כישות מוני
–
ציפלית, בה מתקיימת פעילות
כלכלית וחברתית ענפה, אלא
גם כישות אקולוגית. החשיבה
על העיר במונחים אקולוגיים
מעלה מיד את הצורך לחשוב על מערכות אקולו
–
גיות בתחומי העיר, מצבן, ותרומתן לעיר. הבנת
הממשק שבין עיר וסביבה, ובין ההשלכות
הסביבתיות שבתחומי העיר על בריאות ואיכות
חיי תושבי העיר, אינה חדשה. לדוגמה, כאשר
בוחנים את התפתחות תחום התכנון העירוני המו
–
דרני במהלך למעלה ממאה השנים האחרונות,
ניתן להצביע על לא מעט קשרים ועל ניסיון
לצמצם את ההשלכות הבעייתיות של הממשק
עיר - סביבה - חברה.
אחד הביטויים להכרה בחשיבות הסביבה הטב
–
עית לרווחת תושבי העיר הינו ההכרה בצורך
לשמור על שטחים פתוחים בתחומי העיר. מחק
–
רים בתחום 'האקולוגיה העירונית' בוחנים את
התרומה של שמירה על מרכיבים טבעיים בקני
מידה שונים בתחומי העיר לרווחת תושבי העיר.
התושבים מקבלים 'שירותים סביבתיים' )שירותי
מערכת(, הכוללים בין היתר צמצום מפגעי רעש,
ספיחת מזהמי אוויר, טיהור מים, הקטנת נגר
עילי, ויסות אקלימי, מרחב המפיג את תחושת
הלחץ העירוני ועוד.
מחקרים שונים בוחנים את תהליכי השינוי
במגוון הביולוגי בסביבה העירונית כאינדיקציה
לבריאות המערכת הטבעית. מחקרים אלו מצבי
–
עים על ההבדלים בין המערכת האקולוגית
בתחומי העיר לזו שמחוצה לה, ועל המאפיינים
הייחודיים של מערכות המתפתחות בתנאים
עירוניים שונים )לדוגמה בפרבר העירוני אל מול
מרכז העיר(.
למרות לחצי הפיתוח, ובמקביל להמשך הבנייה
העירונית, ערים רבות בעולם מבינות כיום את
הצורך לשמור ולקדם שטחים פתוחים עירוניים
)גנים ציבוריים ו/או שטחי 'טבע עירוני'(, מסיבות
סביבתיות וכאמצעי לשיפור הרווחה ואיכות
החיים העירונית.
˜ÏÁΠ‡ ˙È‚ÂϘ‡ ˙ίÚÓÎ ¯ÈÚ‰
˙È‚ÂϘ‡ ˙ίÚÓÓ
התייחסות אל העיר כאל ישות אקולוגית אינה
יכולה להתמקד אך ורק באקולוגיה העירונית,
הבוחנת את מצב המערכות בתחומי העיר. ריס
וחוקרים רבים אחרים
2008;
al.
et
Grimm
(
1999
Alberi
2009;
Jennings
and
Newman
)
1995
;Beatley
טוענים כי אמנם יש חשיבות
רבה להבנת השימור וניהול המערכות הטבעיות
בתחומי העיר, אלא שהמשמעות של העיר כישות
אקולוגית היא רחבה יותר. ניתוח העיר כמערכת
אקולוגית, ובחינת העיר כחלק ממערכת אקולו
–
גית, מהווים שתי נקודות מבט נוספות לניתוח
הממשק העירוני עם הסביבה.
העיר כמערכת אקולוגית:
ניתן להצביע על
מספר נקודות דמיון בין המערכת העירונית
והטבעית.
)
1
( בבסיס המרכיבים המשותפים נמצא המושג
'מערכת'. המערכת האקולוגית )
Ecosystem
(
מוגדרת כיחידת נוף שבה מתקיימות חברות של
מינים שונים המורכבות מיצרנים, צרכנים ומפר
–
קים, המקיימים יחסי גומלין בינם ובין סביבתם.
גם העיר היא מערכת המורכבת ממגוון רחב של
בני אדם וקהילות המשפיעים זה על זה, מושפעים
זה מזה ומעצבים את המערכת העירונית. במער
–
כת העירונית קיימת אינטראקציה בין סוגי פעיל
–
χ¯˘È ¨˙ȯÈÚ ‰È„ÓÎ
ıÓ‡Ï ‰ÎȯˆÂ ‰ÏÂÎÈ
¯˘‡ ÌÈ¢ ÌÈÏΠ˙Â˘È‚
˙ȯÈÚ‰ ˙ÂÓÈÈ˜Ï ÂÓ¯˙È
ÌÈÈÁ‰ ˙ÂÎȇ ¯ÂÙÈ˘ ÍÂ˙
‰È·˘Â˙ Ï˘
26
