אולם, אם נסיר מן המשוואה אירועי רעש חרי
–
גים )שיפוץ בבית השכנים, נשף יום העצמאות,
צפירת אמבולנס פתאומית( אני מבקש לטעון
שחוויית הרעש בלב העיר אינה עולה על זו שבכ
–
פר, אלא להפך. לטענה זו שני צירים: ההתרגלות
לרעש מצד אחד, ועוצמתה הרועשת של הדממה
מצד שני.
1. ההתרגלות: אנשים מסכינים לרעשים
קבועים. נאמר בפשטות שהם מתרגלים אליהם.
ההתרגלות להמיית העיר אינה שונה בהרבה
מההתרגלות להמיית הגלים, להמיית היונים,
לקדקוד התרנגולות, לנביחת הכלבים ולגעיית
הפרות, כלומר הרעשים המיוחסים לכפר
הסטריאוטיפי.
בשעה שאני כותב שורות אלה, כך נפתחים
חיבורים רבים אך גם מצבי זהה, אני מצוי בסבי
–
בה רועשת: מחשבי הילדים,
המצויים אחד מימיני ואחד
משמאלי, משדרים תוכניות
מדובבות שונות, המאוורר
מנסר מעל ראשי, הכלבה
נובחת מדי פעם, שלא לדבר
על המכוניות העוברות למטה,
על שריקות שונות. פרופ' אורן
קפלן כותב בבלוג האקדמי
שלו "הדוקטורט שלי התמקד בקשב ובמיוחד
במנגנון שנקרא 'עכבה סמויה', שמהווה פילטר
קוגניטיבי אוטומטי ולא מודע שמסנן גירויים לא
רלוונטיים מהסביבה. כדי לסנן משהו צריך קודם
כל להכיר בקיומו, ולאחר קידודו כלא רלוונטי
הוא מסונן בשלבים מוקדמים של המערכת הקוג
–
ניטיבית" )הבלוג האקדמי של פרופ' אורן קפלן:
רעש לבן כפתרון לריכוז וקשב בסב
בעצם, כך אני רוצה לטעון, רעשי העיר
הקבועים מסומנים בתודעתנו כסוג של רעש
לבן. לפי פרופ' קפלן, "רעש לבן הוא צליל רקע
קבוע שעובר במערכת הקשב הביטואציה )הס
–
תגלות( ולכן אחרי כמה שניות נעלם מהתודעה.
כאשר ישנם רעשים חיצוניים הם אמנם נשמעים
מבחינה טכנית, אבל מערכת הקשב כאילו
"נתקעת" על הרעש הלבן ומתמקדת בו. אחרי
שמתרגלים אפשר לשבת שעות ברעש די גדול
ולעבוד בשקט".
המולת העיר אינה גורמת אפוא בהכרח לנזק
פסיכולוגי, למרות שרבים מתפעמים מכך שביוצ
–
אם מן העיר הם לפתע יכולים להקשיב לשקט.
המולת הכפר, שהיא מונוטונית פחות )נביחות
כלבים כמאפיין סטריאוטיפי או געיית פרות(
דווקא מאפשרת פחות התרגלות. לפיכך, הגם
שעוצמתה האבסולוטית עשויה להיות נמוכה
יותר היא פחות צפויה ולכן עלולה להטריד יותר
מבחינה פסיכולוגית.
2. עוצמתה הרועשת של הדממה: לצערו של
הח"מ קיימת תופעה שכיחה בקרב מנהלים המאב
–
דים את מקום עבודתם. לתופעה זו קוראים "מוע
–
קת השקט", שהרי דומיה יחסית נופלת עליהם
באחת. לאחר חיים בעין הסערה איש לא מתקשר
ואין בעיה המבקשת פתרון. רבים מהמנהלים האלה
ממשיכים לייצר פגישות, גם אם הן חסרות משמ
–
עות ותכלית. מעטים מנתקים את עצמם ממכשיר
הטלפון וממסך המחשב, בציפייה למייל או לשיחת
טלפון. הניתוק מהקהילה, מהרשת החברתית, פוגע
בזהות העצמית ובמקור הביטחון העצמי.
פורשי התעשייה לא יוותרו בקלות על ערוצי
התקשורת שהפכו לחלק מרכזי בסדר יומם ובפעי
–
שהורגלו לה" )
- בועז
תמיר ואורלי נדיבי )החוקרים בקבוצת המחקר
ומשמשים יועצים לקרנות
נאמנות(.
לא זו אף זו. מועקת השקט הזאת מאפיינת
אנשים שהתרגלו לקצב חיים ולעוצמת שיתוף
גבוהים, והיעדרם של אלה מהדהד בליבם בעוצ
–
מה בלתי נסבלת. לא קל לבני אדם להיות
˘Ú¯ Ï˘ „Á‡ ‚ÂÒ ¯ÈÓÓ Ì„‡‰
˘Á¯ ˙‡ Æ˘Ú¯ Ï˘ ¯Á‡ ‚ÂÒ·
˙‡ ¨ÌÈÏ‚‰ ˙ÈÈÓ‰· ˙ÂÈÂÎÓ‰
Á¯‰ ·˘Ó· ÌÈ˘‡‰ ˙ÚÂ˙
˙ÈÂÎÓ‰ ˙¯ÈÙˆ ˙‡ ¨ÌȈڷ
ÌȯÂÙȈ‰ ıÂȈ·
19
Ò˜Ë ÈÂÈ‚ ‡Ï· ∫„ÏÙÈÈÒ
