החלטות יומיומיות רבות ומגוונות )לנסוע לעבו
–
דה ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית, להפריד
פסולת או לא, להשאיר את המזגן דולק או
לכבותו, לצרוך סוגי מזון שונים ועוד(.
החלטות ופעולות אשר יתבצעו על ידי כל אחד
מארבעת השחקנים הללו יכולות להשפיע ולעצב
את הקיימות העירונית. אולם יכולת הפעולה של
כל אחד מהשחקנים הללו קשורה קשר הדוק
לפעילותם של השחקנים האח
–
רים. לדוגמה, הרשות העירונית
זקוקה למשאבים ולאמצעי
מדיניות שונים מהמדינה על
מנת שניתן יהיה לקדם סוגיות
שונות ברמה המקומית. פעילו
–
תה של המדינה תשפיע על
המגזר העסקי ועל נכונותו
לפעול. תושבי הערים כצרכנים
משפיעים על יתר השחקנים ועל רמת העניין
שלהם לפעול בכיוון בר קיימא ועוד.
χ¯˘È· ˙ȯÈÚ ˙ÂÓÈȘ ˙‡¯˜Ï
בשנים האחרונות גוברת המודעות לחשיבות
העיסוק בנושאי סביבה וקיימות, והרמה שבה
חלים השינויים המשמעותיים ביותר היא הרמה
העירונית. שילוב של פעילות הגורמים שצוינו,
בתמיכה והכוונה של שחקנים נוספים, כגון המגזר
האזרחי )ארגונים לא ממשלתיים העוסקים בנוש
–
אי סביבה וקיימות(, המחקר האקדמי בארץ ובעו
–
לם, חשיפה לפעילות בינלאומית )כגון הצטרפות
ל-
OECD
ולאמנות בינלאומיות שונות ועוד(,
הגבירו את העיסוק בקיימות עירונית בישראל.
כפועל יוצא, הולך וגובר יישומן של פעילויות
שונות העולות בקנה אחד עם העקרונות האקולו
–
גיים ותורמות לקידום הקיימות העירונית בארץ.
פעילויות אלו כוללות, בין היתר: )א( שדרוג
מערך הטיפול בפסולת ועלייה בהפרדת פסולת
במקור ומחזורה, אשר מתקיימים ביותר ויותר
יישובים עירוניים. )ב( מהפכת הטיפול בשפכים,
המהווה סגירה )לפחות חלקית( של המעגל הכולל
הזרמת השפכים העירוניים לטיפול, שימוש חוזר
במים הללו לצרכים חקלאיים, צריכה עירונית של
מוצרים שגודלו בין היתר באמצעות מים אלו. )ג(
עידוד השימוש באמצעי תחבורה חלופיים, כגון
אופניים, באמצעות קידום שבילי אופניים ומיזמי
רכיבה עירונית. )ד( שדרוג תקני בנייה וקידום
בנייה שיש ביכולתה לתרום לצמצום בצריכת
משאבי אנרגיה.
במקביל, לאחר שנים רבות בהן ניתן מקום משני
לצורך בהתמקדות עירונית )הדגש היה על פיזור
אוכלוסייה(, שני העשורים האחרונים מצביעים על
מגמת שינוי הכוללת הכרה, רשמית לפחות, של
מערכת התכנון בישראל בחשיבות ובפוטנציאל
העירוני בישראל. הכרה זו באה לידי ביטוי בין
היתר, בניסיון לכוון את הפיתוח בישראל בצורה
מטרופולינית, תוך שימת דגש על המרכיב העירו
–
ני. להבדיל ממדינות רבות בעולם, בהן האוכלוסי
–
יה העירונית מגיעה למספרים דמיוניים של עשרות
ומאות מיליוני תושבים, המקרה הישראלי מציג
פוטנציאל של 'יתרון הגודל הבינוני' 'ויתרון הרי
–
כוזיות הגבוהה', מצב המאפשר ניהול וקידום
תשתיות ושינוי הרגלים בקנה מידה סביר במרחב
מצומצם למדי. ירושלים, העיר הגדולה בישראל,
מונה כ-000,028 תושבים, הגוש העירוני הגדול
בישראל, מטרופולין תל אביב, מונה כשלושה
מיליון וחצי תושבים.
למרות התהליכים וההישגים, עדיין ארוכה
הדרך ליישום מלא של עקרונות אקולוגיים ופי
–
תוח עירוני בר קיימא בישראל. בחינה מערכתית
של העיר הישראלית, כזו שרואה בעיר ישות אקו
–
לוגית וכזו התלויה ומשפיעה על מערכות אחרות
בסביבה המקומית והגלובלית, כפי שהוצגה
במאמר זה, מצביעה על כך שלמרות המאמצים,
השינויים וההישגים הרבים בתחום, מידת התלות
וההשפעה העירונית על הסביבה הולכת וגדלה.
שורה של גורמים, כגון קצב גידול האוכלוסייה
בשילוב עם עלייה ברמת הצריכה, גורמת לעלייה
30
̂ ȯÈÚ‰ τ‚‰ Ì‚
Ì˙¯˘Ù‡· ˘È ˙ÂÈÊÂÎȯ‰
Ï˘ ÏÈÚÈ ÏÂˆÈ Ì„˜Ï
‰·ÂË ˙„„ÂÓ˙‰Â ÌÈ·‡˘Ó
˙ÂÈ˙·È·Ò ˙ÂÈÚ· ÌÚ ¯˙ÂÈ
