46 / 64
46
2011
יוני
עט השדה
הערכת התכניות – דילמות ביישום
התכניות הוערכו בכמה אמצעים:
– משוב שניתן
משוב של משתתפי התכניות
ק
במסגרת קבוצתית, במפגשי סיום התכנית, ו/או משוב
פרטני בשיחות אישיות עם כל משתתף.
משוב באמצעות
במקרים מסוימים התקבל
ק
(מכון
ראיונות אישיים שערכו גורמים חיצוניים
ברוקדייל – "תכנית ביתית", משרד הרווחה – "סדנת
הורות").
– אחות טיפת חלב
משוב מאנשי מקצוע אחרים
ק
ב"תכנית ביתית", גננת או מורה בתכנית "יחדיו" או
ב"סדנת הורות".
מתוצרי ההערכה למדנו כי במהלך שנת הפעילות
משתתפי התכניות מאמצים את התפיסות והאמונות
שמנחי התכניות מקנים להם. עם זאת, תהליך
טי, ויש פער בין המודעות
ִ
ההפנמה הוא תהליך א
לנושאים הנלמדים לבין היישום בפועל. לפער זה
כמה סיבות אפשריות. סיבה אחת, למשל, היא
שהמשתתפים בתכנית אינם נדרשים לקבל אחריות
על תכנון, ביצוע ותרגול של המיומנויות שנלמדו, מצב
המעכב את יישום הנלמד. סיבה אחרת היא הקושי
לשנות הרגלים: יישום התנהגות בפועל מצריך תרגול
רב ועקבי כדי להשתחרר מדפוסי ההורות המסורתיים
והמוכרים שעברו מדור לדור מאות שנים ושנלמדו על
ידם מגיל רך על-ידי חיקוי של המבוגרים והכשרה
מעשית ויומיומית בכפר באתיופיה. רואר-סטריאר
) במאמרה על הורות בעלייה מציינת כי הורים
1966(
תים נוכחים לדעת כי דימוי "המבוגר
ִ
מהגרים לע
האדפטיבי" הקודם שלהם איבד את ערכו במקום
החדש; גם אם יש להם נכונות לשנות את ציפיותיהם,
את ערכיהם ואת התנהגותם למען ילדיהם, בפועל
טי, והוא מתנגש עם הנטייה
ִ
תהליך השינוי ממושך וא
לשמר מרכיבים משמעותיים של תרבות המוצא
בקשר לגידול ילדים, לציפיות ולאמונות. ההתנהגות
הכרוכה ביצירת שינוי דורשת השקעת משאבים של
זמן ותכנון ומשאבים רגשיים. לא כל ההורים פנויים
לכך; מצד אחד הם עסוקים בהישרדות ובקיום
היומיומי, ומהצד השני הם נדרשים לרכוש מיומנויות
חדשות ובלתי מוכרות בנושאים ובתחומים רבים.
) מציעה לנקוט התערבות המתמקדת
2007(
בן-דב
ביצירת "כוונות יישום". התברר כי התערבות זו
יעילה במצבים שבהם אנשים מתקשים לתרגם את
הכוונות ההתנהגותיות שלהם לפעולה ועשייה. שימוש
באסטרטגיה של יצירת כוונות יישום, אשר במהלכה
הפרט מתכנן מראש מתי, איפה ואיך הוא יממש
את הכוונה ההתנהגותית – שימוש באסטרטגיה זו
מאפשר להפוך את הרמזים המצביים הרלוונטיים
לנגישים בזיכרון וליצור קשר מנטלי בין מאפיינים
ספציפיים של הסיטואציה לבין ההתנהגות המתוכננת.
התוצאה היא אוטומטיזציה של תהליך יישום הכוונות
והעברת השליטה בהתנהגות המכוונת להשגת היעד
מהאדם אל הרמזים הסביבתיים: ברגע שהפרט
נתקל בסיטואציה המפורטת בכוונות היישום, הפעולה
הופכת למידית ויעילה, כזאת שאינה מצריכה חשיבה
מודעת.
אחת הדילמות המרכזיות שעולה מהתכניות היא
השתתפות מעטה של אבות בתכניות ההורות
דוגמאות ממשוב משתתפים במפגש סיום של סדנת
הורות ליוצאי אתיופיה
: באתיופיה היינו מחנכים את הילדים בסמכות
אסמרה (אלמן)
ובכוח, מחוכמת הלב והניסיון. היינו מספקים דברים חומריים. היינו
מענישים במכות והילד לא היה חוזר על המעשה האסור. בקבוצה
למדתי והפנמתי דברים חדשים. ההתנהגות שלי כלפי הילדים יותר
תם יותר. יש כבר שינוי
ִ
מתוכננת, יש לי יותר סבלנות ואני מדבר א
אצל הילדים. הם למדו מתי להכין שיעורים ומתי לצפות בטלוויזיה,
מתי לישון. יש סדר יום. פחות רבים וצועקים אחד על השני ויודעים
איך לשוחח.
(אסמרה הרבה להמחיש את דבריו בפתגמים וסיפורי עם באמהרית.)
: הדברים שלמדתי בקבוצה תרמו גם לי כהורה וגם לילדי. קודם
מוגס
כול "סדר יום". קודם לא היה אצלנו סדר יום מוסכם. קודם רק נתתי
!" "תכינו עכשיו שיעורים". בעקבות
X
להם פקודות: "תחזרו בשעה
מה שלמדתי שוחחתי עם הילדים על חשיבות הכנת השיעורים ולמה
חשוב שיחזרו הביתה בשעה מסוימת. יחד החלטנו על סדר יום.
הילדים נוהגים לפיו. אני לא צריך כל הזמן לתת "פקודות" ויש פחות
חיכוכים ומתח. דבר נוסף חשוב שלמדתי הוא "ההקשבה לילד".
: הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא חשיבות התקשורת עם
סיסאי
הילדים ועם בית הספר. לפני הסדנה כמעט שלא שוחחתי עם
הילדים, לא ניסיתי להבין אותם ואת הקשיים שלהם. הייתי כועס
עליהם. כשהמורים היו מדווחים לי על הפרעות של הילד, כעסתי על
בית הספר והאשמתי אותם באפליה. מתחיל להבין את הקשיים של
הילדים ואת הקשיים שלנו כהורים...(בעקבות דיווח על אלימות כלפי
ילדיו).
: קודם דיברתי עם הילדים בפקודות, בכעס ובחוסר סבלנות.
רדה
למדתי להקשיב, לדובב אותם, לשוחח ולנסות לפתור ביחד בעיות
בשיתוף ובהסכמה.
ארנה בן-צבי