49 / 64
49
2011
יוני
עט השדה
רב-תרבותיות
שונותו, לבנות גשרים תרבותיים בין הקבוצות השונות
ליצירת תרבות אזרחית משותפת. תכניות הלימוד
צריכות לשלב תכנים המשקפים את צרכיה של כל
קבוצה ואת תרומתה לכלל החברה. בדרך זו נוצר מצב
של נתינה הדדית המעשירה את ההוויה התרבותית
.)2009
, יולי
3 ”
(ד”ר בינה גלדי, בתוך “עט השדה
, הפועל ברחבי הארץ יותר מעשר
PACT
מטרת פרויקט
שנים, היא קידום ילדים בגיל הרך ומשפחותיהם בני
הקהילה האתיופית בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה
והקהילה. הפרויקט רואה את הילד ומשפחתו במרכז,
וכל הגופים המטפלים ונותני השירותים עובדים בראייה
מערכתית ובגישה רב-תרבותית (רבקה ארידן, בתוך
.)2009
, יולי
3 ”
“עט השדה
PACT
תחילתו של פרויקט
בקריית גת
קריית גת ידועה בהיותה עיר הקולטת עלייה. יוצאי
קהילת אתיופיה הגיעו אלינו עוד לפני הפעלת פרויקט
. עם תחילת הפעלתו של הפרויקט לפני כעשר
PACT
שנים, היינו בין הערים הראשונות שזכו בתמיכה
אימץ
PACT
לקליטת הקהילה האתיופית. פרויקט
את עירנו ובמרץ רב נבנו תכניות שהקיפו את כלל
האוכלוסייה – מתינוקות בני יומם ועד הקהילה הבוגרת.
תכניות נבנו בתחומים רבים, לפי הצרכים שאיתרו
אנשי חינוך, מנהלי בתי ספר, גננות, מגשרות ונציגים
של הקהילה: אי ידיעת השפה, קשיים בתקשורת עם
פינו ילדים ובוגרים,
ִ
ההורים והילדים, מופנמות ושקט שא
נושאי בריאות ועוד. הם הציגו את צורכי הקהילה
בפורומים ובישיבות שהשתתפו בהם.
אנחנו, אנשי חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, נחשפנו
למטרות הפרויקט וליעדיו. בנינו דרכי פעולה שיסייעו
לבני הקהילה האתיופית בני כל הגילים להיקלט בעיר
בכל תחומי החיים. יותר מכל נחשפנו לקשייהם, לניתוק
שלהם מארץ הולדתם, לכאב ולתלאות שליוו אותם
בדרכם ארצה, לשונות במנהגיהם ובשפתם. בחיי היום-
תים חשנו חסרי אונים
ִ
יום ראינו את העצב בעיניהם. לע
ומבוישים על שקצרה ידנו לבסס בהם את תחושת
השייכות, וכל רצוננו היה לעזור להם להשתלב בחברה
הישראלית.
לא אחטא לאמת אם אומר כי בתחילה ניסינו לשנותם,
אך במהרה למדנו כי לא זו הדרך וכי תהליך קליטתם
וטמיעתם בחברה הוא תהליך ממושך וה”שינוי” חייב
לבוא מהם ולא להיות מוכתב מלמעלה. יתרה מזו:
נכנסנו לתהליך של “ללמוד אותם ועליהם”; חדרנו
אליהם ולתרבותם ועשינו זאת בדרכים שונות: בשיח,
בתקשורת בין-אישית, בהקשבה לסיפורי העלייה,
בהכרת המוזיקה, המאכלים, הנימוסים ועוד. הכרנו
אנשים נפלאים, עדינים ומופנמים, מנומסים ומכבדים
שלא מביטים לך בעיניים, שקטים וחייכנים, ובעיקר –
דואגים ומודאגים. דאגה זו נבעה מתחושת השונות
שלהם, מהחיים במרכז הקליטה, הקושי במציאת
עבודה, הדאגה לילדים והרצון שילמדו ויתקדמו ויהיו
כמו כולם. ה”מודרנה” הקיפה אותם מכל עבר בכל
התחומים, וייתכן שלא יכלו להכילה בזמן קצר כפי
שציפו מהם ואולי אף כפי שהם ציפו מעצמם.
בגני הילדים
PACT
פרויקט
בקריית גת
בעבר הייתי מנהלת מחלקת גני ילדים והיום אני
רכזת תכנית לקידום האוריינות בגנים, ומתוקף
תפקידיי אלה אתייחס לתכניות בגני הילדים. מבין
הקשיים שעלו בשדה הגנים בלטה אי ידיעת השפה
העברית – בלעדיה היה קשה לתפקד בחיי היום-יום.
ואכן, השקענו את מרב המשאבים בהוראת השפה,
בהקניית מיומנויות יסוד ובשילובם של הילדים בחיי
הגן. נעזרנו באנשי דעת מהמכללות ובאנשי גישור
מהקהילה, אנשים צעירים ובוגרים דוברי עברית
ואמהרית שעברו השתלמויות והפכו למגשרים בין
אנשי המקצוע לבין הקהילה – כדי להגיע להבנות,
לתאם ציפיות, ללמודת את הצרכים, ההתנהגויות
ועוד. ניסינו תכניות להשגת המטרות שהצבנו לעצמנו,
אבל – נודה על האמת – אלה היו תכניות בוסר... כל
צוותי המחנכות בגנים, המפקחות ואנשי ההנהלה
עברו תהליכי למידה, בנינו תכניות לפי שכבות גיל
ומסגרות, כגון איתור התפתחותי בגיל הרך, תכניות
לבריאות המשפחה, הדרכת אימהות בטיפת חלב,
קורסים להיגיינה ובישול, תכנית לחיזוק הילדים
בנושאים הנלמדים בגן, בעיקר בשפה ובמושגי יסוד,
וכך גם בבתי הספר. בכל המסגרות הוקמו צוותים
שבהם שולבו נציגים מהאוכלוסייה הוותיקה ומיוצאי
הקהילה. כמובן, בעשור שחלף חלו בתכניות שינויים,
שכן כל הזמן עמדו לנגד עינינו הצרכים העולים
בשדה הקהילה. למשל, פרויקט האוריינות בגני
הילדים: אם בשנים הראשונות החלנו אותו באופן
גברים רק
ַ
גורף על כל ילדי הקהילה, היום אנחנו מת
ילדים שאינם עומדים ברמת הממוצע של כלל ילדי
הגן. אנשי התחום התמקצעו יותר, ההיכרות עם
קהילת יוצאי אתיופיה העמיקה. כולנו, ותיקים ועולים,
עברנו תהליכי שינוי מאחר שלמדנו הרבה מאוד.
היום אנו יודעים כי בני הקהילה של “עכשיו” אינם בני