45 / 64
45
2011
יוני
עט השדה
ולבניית הברית הטיפולית. מדובר כאן בניסיון של
הקולט להיקלט בתרבותו של הנקלט כדי לעזור
לו "מבפנים". דוגמאות: "ילסמה ז'ורו גורבת יטללי"
"אוזן שלא הקשיבה היטב יכולה לגרום לסכסוך
=
שכנים". הרעיון הוא שיש חשיבות לבדיקה יסודית של
מידע כדי למנוע אי הבנות ולפעול ביעילות; "הדלעת
נפלה על אבן והאבן נפלה על הדלעת. מי נפגע?
הדלעת" – מסר שלא להתעסק בחיפוש אשמים
(הדלעת או האבן, הילד או המורה, הילד או ההורה,
הבעל או האישה), משום שהתוצאה היא שהדלעת
או הילד או האווירה המשפחתית הם שנפגעו. לכן יש
להתרכז בעשייה למניעת הפגיעה; "לחורף שעבר
לא בונים בית" – בחורף שעבר סבלתי מדליפת גשם
בגלל חורים שהיו בגג. לא מועיל להתלונן על מה
שהיה אלא להפיק לקחים מניסיון העבר כדי להימנע
ממצב דומה בעתיד.
שימוש בדוגמאות מחיי היום-יום באתיופיה
ק
– הדוגמאות מחזירות את
להמחשת מושגים
ההורים אל חוויות הילדות שלהם ומאפשרות להם
הזדהות והבנה טובה יותר של המושגים והנושאים
הנלמדים. לדוגמה, לצורך המחשת המושג "עידוד"
הוצג למשתתפים סיפור: "אב ביקש מבנו לקצור
את החיטה בחלקת השדה המשפחתית. הבן עבד
בחריצות, ובתום יום העבודה הספיק לקצור את
החיטה במחצית החלקה. האב הגיע והרעיף על בנו
שבחים רבים." השאלה להורים: מה הרגיש הילד?
הילד חש גאווה, תחושת ערך עצמי גבוהה, תחושה
נעימה, מוטיבציה להמשיך ולהתאמץ, תחושה שיש
שכר לעמלו וכדומה. לעומת סוף אחר: "האב הגיע
והביע את אכזבתו מכך שהעבודה לא הושלמה." מה
הרגיש הבן?
שימוש בהדגמות מוחשיות ובדוגמאות יישומיות-
ק
– ניתוח
חווייתיות מחיי היום-יום של העולים בארץ
דוגמאות קונקרטיות מחיי היום-יום בהווה, עידוד
המשתתפים להציע רעיונות להתמודדות עם
הקשיים הן מניסיון העבר (באתיופיה) והן מהדברים
שלמדו בתכנית. עוד דוגמה: בסדנת תזונה נכונה
ניתנות דוגמאות הן של המאכלים האתיופיים והן של
המאכלים הישראליים.
משחקי תפקידים, תרגילים חווייתיים ופעילויות
ק
– בקבוצות השונות ובפעילויות הורה-
חווייתיות
ילד משתמשים בכלים אלו. בסדנת ההורות, אחרי
שהקבוצה הגיעה לשלב האינטימיות, המנחה מעודד
בהדרגה משחקי תפקידים כאמצעי להמחשה
דרך התנסות וחוויה. בקבוצות "יחדיו" התרגילים
החווייתיים (ה"חימומים") משמשים בסיס לפעילות
בכל מפגש, כדי לאפשר ביטוי ספונטני ולא מילולי,
רגשי ואישי, ולתת הזדמנות להבעת יצירתיות ודמיון.
העיקרון המנחה בבחירת הפעילויות הוא התאמת
הכלים החווייתיים לתרבות המשתתפות; עבודה
עם סיפורים ועם חמר ובניית צעצועים מתאימים
ליוצאי אתיופיה – כל אלה מוכרים לנשים מתרבותן
ומאפשרים חיבור לעולמן הפנימי. שימוש בחומרים
פחות מוכרים, כגון נייר וצבעים, נעשה בהדרגה, כדי
להפכם למוכרים וידידותיים למשתתפות. בתכנית
ביתית האימהות מתנסות במשחקים מגוונים שלא
היו מוכרים להן מילדותן באתיופיה, כדי שיוכלו
לשחק בהם עם ילדיהן.
העברת נושא אחד בכל מפגש על-ידי המנחים
ק
בד בבד עם שיח שוטף של המנחה והקבוצה ובקרב
– השיח וההידברות הם האמצעים
חברי הקבוצה
להיכרות, ללמידה ולהתחברות, להתמודדות עם
הניכור, הניתוק והבדידות, והם אמצעים להפנמה.
–
התנסות בסביבה בטוחה, מכילה וידידותית
ק
כדי ללמוד כללים חדשים, ובעיקר לאמץ התנהגויות
חדשות, יש צורך להתנסות ולהתאמן. התנסויות
כאלה אפשריות רק בסביבה בטוחה, מכילה
וידידותית, סביבה המשדרת שכל מעשינו הם שלבים
בתהליכי למידה והתפתחות.
– בכל נושא
השוואה בין אתיופיה לישראל
ק
שמועבר בתכניות ההדרכה, המשתתפים מתבקשים
לספר על חוויות הילדות שלהם ועל המיומנויות והידע
שרכשו מהוריהם. משווים ומשוחחים על המשותף
להורות באתיופיה ובישראל (למשל, הענקת חום
ואהבה לילדים היא יסוד אוניברסלי בהורות), על אותן
מיומנויות ש"עבדו" באתיופיה ושיש לשנותן ולהתאימן
לנדרש בארץ (כגון שינוי באמצעים החינוכיים
הכוללים ענישה פיזית, שאסורים בארץ על-פי
חוק), ועל מיומנויות חדשות להתמודדות עם מצבים
שלא היו מוכרים באתיופיה (כגון הורות לילד הלומד
במסגרת חינוכית, הורות לילדים מתבגרים, שכן
תים קרובות נערות ונערים היו
ִ
בכפרים באתיופיה לע
נשואים והקימו משפחות ועמדו ברשות עצמם).
שילוב הורים יוצאי אתיופיה שהם דוברי עברית
ק
– שילוב
בקבוצות מעורבות עם ישראלים ותיקים
כזה מאפשר עבודה בקבוצה על הדומה והשונה,
על קבלה חברתית, יחס שוויוני, כבוד לאחר והכרה
בעולם תרבותי שונה (עד כה זה נעשה בסדנאות
לאימהות של ילדי המועדוניות ובסדנאות בית ספר
להורים בקריית משה ומתוכנן בקבוצת "יחדיו").
הדרכה הורית לבני העדה האתיופית ברחובות