51 / 64
51
2011
יוני
עט השדה
אני מלמד אותו אותיות. אני אוהב להגיד את האלף-
בית”. ליאל, בת שש: “אימא שלי לא הייתה כי הייתה
בעבודה. היא עוזרת לזקנים. היה כיף. סיפרתי לה
שישבנו עם אבא של נחמן. זה עשה לי טוב. אהבתי
את המופלטה שאימא של שילה עשתה”.
שירה והרקדה לפי מוזיקת עדות בלבוש אותנטי.
ק
המוזיקה, השמחה, הבגדים הצבעוניים וצהלות
תית.
ִ
הילדים הפכו את המפגש לחגיגה אמ
הכנת תכשיט לאימא בסגנון עדתי (החומרים: דס,
ק
חרוזים, חוט “שפגט”, חמר, נצנצים ועוד).
יום של אפייה – הכנת בצקים המאפיינים עדות.
ק
שילה, בת חמש: “אימא עשתה מופלטה, זה עשוי
מקמח, סוכר, שמן, שמרים ומים”. “איך הרגשת?”
“הלב דפק חזק והתביישתי. אימא אמרה שהיה כיף
כי הילדים אכלו המון מופלטה. זה עשה לי טוב”.
סיפורי עלייה – הורים מספרים כיצד עלו ארצה,
ק
בליווי שקופיות ותמונות ובלבוש אותנטי. רום, בן
חמש וחצי: “הרגשתי כיף, כיף בלב, הרגשתי טוב
שהיא סיפרה לילדים את הסיפור. עזרתי לה לתת
לילדים את השרביטות, את שרביט הקסם. נהניתי
שהיו הרבה ילדים והורים וגם יפה ולולי. נהניתי
הכי הרבה מהשרביטות שאימא של רום הביאה”.
אפרת: “הייתי רוצה שאימא שוב תבוא לגן. היא
תבוא לגן ותעשה תהלוכת תחפושות”. שליו: “אני
מתחפש לקאובוי וגם ניר שהוא חבר ממש טוב
שלי” (ניר מיוצאי אתיופיה).
קליית פולי קפה והכנת קפה לפי המנהג האתיופי.
ק
סופרת ישראלית הביאה את ספרה לגן וקראה לפני
ק
הילדים. בסוף הפעילות בנו פריט מתוך הסיפור. אורי:
“היום היה לי הכי כיף כי אימא הייתה וסיפרה בגן
סיפור לכל הילדים”.
סופר סת”ם הציג כתיבת ספר תורה לעומת ספר
ק
רגיל.
סבא מספר סיפור מ”החדר” בתימן, סיפור על למידה
ק
בבית ספר במרוקו.
בימי שישי קבלת שבת לפי מסורות של קבוצות
ק
מוצא.
ערב של מאכלי עדות.
ק
ימי שיא – הגננות בחרו ל”ימי שיא” סדנאות להורים
ק
וילדים לפני חגים: בחנוכה הכינו חנוכיות בסגנונות
שונים; לפני פורים ההורים באו בתלבושות אותנטיות,
עשו מצעד תלבושות בליווי מוזיקה המאפיינת כל
עדה בגן ולבסוף יצרו מסכה לפורים; לקראת חג
הפסח הורים קראו את הסיפור “כוסו של אליהו
הנביא”, ילדים ישבו בקבוצות ולבסוף יצרו יצירה
סביב הסיפור; בשבועות מתכננים מאכלי חלב
עדתיים.
דגשים שהיו בכל פעילות
תים מרביתם) באו
ִ
ההורים וגם הילדים (קצתם ולע
לבושים בלבוש אותנטי, הביאו מגוון של מאכלים
המייצגים את קבוצות התרבות, ובכל קבוצה פעל
הורה שייצג את תרבות המוצא. קבוצות הילדים היו
הטרוגניות וברקע התנגנה מוזיקה ושירים אותנטיים
שהגננות הביאו.
אחד ההיבטים החשובים בתכנית היה השתתפותם
של הורים מקבוצות שונות שסיפרו לילדים את
סיפור עלייתם ארצה. ליקטנו כאן כמה סיפורים
כאלה:
סיפור עלייה מג’רבה, תוניס
.1958
שולה בוכריס עלתה מג’רבה בשנת
בתוניס חיינו טוב, הכול היה בשפע. תוניס עשירה
בתמרים והרבה פירות, היינו קונים בשווקים ושמים
בשקים. אבא עבד במסחר וגם הייתה לו מאפייה.
ליהודים היו הרבה חנויות והם היו עשירים, הערבים
לרוב היו עניים. בבית ההורים היו מים זורמים ואימא
הייתה מוכרת מים לבעלי כבשים וגמלים ומזה היא
הרוויחה הון.
יום אחד באו מהג’וינט, אמרו לנו צריך לעלות לארץ
ישראל. מכרנו כל מה שהיה לנו – זהב, שטיחים
ורהיטים, והתכוננו לעלות לארץ ישראל.
היה גל של עלייה. יום אחד השכונה התרוקנה,
והערבים שאלו איפה כל היהודים. הפלגנו באונייה
שקראו לה “ירושלים” – מתוניס לצרפת ומצרפת
לארץ ישראל. הגענו לעיר מעלות ממש לפני חג
הפסח, ערב בדיקת חמץ. קיבלנו דירה חדשה,
חיפשנו בשוק וקנינו כבש וירקות. היו לנו תבלינים
כשרים, כי אימא שלי הביאה תבלינים מג’רבה, וחגגנו
את ליל הסדר הראשון בארץ ישראל. הגענו למעלות,
לא ידענו עברית, שינו לנו את השמות ואת תאריכי
הלידה. קראו לי “אורכיה”, ובארץ ישראל שינו לי את
השם לשולמית. לאחר כשנה וחצי עזבנו את מעלות
ועברנו לשלווה, מושב ליד קריית גת, וכעבור מספר
שנים עברנו לקריית גת.
לאחר חמישים שנה חזרנו, חלק מבני המשפחה,
לבקר בתוניס, בג’רבה. חיפשתי את בית הוריי, מצאתי
אותו. כלום לא השתנה, הכול נשאר אותו דבר.
התרגשנו מאוד, זה העלה בי את זיכרונות הילדות,
זיכרונות העלייה לארץ ישראל.
רב-תרבותיות