37 / 64
37
2011
יוני
עט השדה
תכנית המשפחות הלומדות בקרב בני הקהילה
האתיופית הציבה לה מטרה – לחזק את הקשר
בקרב המשפחות המשתתפות וביניהן, לחזק את
דמותו החינוכית של ההורה ולחזק את הזהות
היהודית-ישראלית. בתכנית למדו עד עתה יותר
קהילות משפחתיות
22-
הורים וילדים ב
500-
מ
לומדות – בחדרה, נתניה, רמלה, רחובות, בית שמש,
קריית מלאכי וקריית גת.
התכנית מבוססת על לימוד משותף של הורים וילדים
בקבוצות, בשילוב שיחות משפחתיות מונחות ודיונים
קבוצתיים, לימוד מקורות, הפעלות, סיורים ויצירה.
הקבוצות עוסקות במסורות ובמנהגים משפחתיים,
בבירור ערכים משפחתיים, קהילתיים ולאומיים,
בהצפת הנורמות המשפחתיות והקהילתיות, ביחסי
הורים וילדים וביחסי אחים.
בתחילת הדרך הנחו את הקבוצות מנחה קבוצות
מטעם יהלו“ם ומנחה מלווה בן הקהילה מטעם
פאקט. המנחים המלווים עברו הכשרה של הנחיית
קבוצות משפחתית ביהלו“ם והשתלבו בהמשך כמנחי
קבוצות עצמאיים.
בקבוצות הראשונות השתתפו בני הקהילה בלבד,
אך מקצת המשתתפים הביעו עניין במפגש של בני
הקהילה עם ותיקים. בלטה בקשתה של ילדה בת
תשע מאחת הקבוצות הראשונות: היא ביקשה ללמוד
בקבוצה “יחד עם החברות מהכיתה“, וההיענות לצורך
זה יצרה את הקבוצה ה“מעורבת“ הראשונה.
המפגש בין ותיקים לבני הקהילה בקבוצה אחת
מאפשר למשפחות לגלות כי רב המשותף על
השונה – הורים, ותיקים כעולים, מתמודדים עם
בעיות הנובעות מגידול ילדים בחברה פוסט-מודרנית.
ההורים בני הקהילה “שמחו“ לגלות כי ויכוחים
משפחתיים ושאלות של הצבת גבולות לילדים אינם
תוצאה של מצבם המיוחד כעולים אלא הם מעסיקים
גם את הוותיקים. היטיבה לומר זאת אחת האימהות
העולות: “גיליתי כי הוויכוחים סביב שאלת הכנת
שיעורי הבית נמצאים גם בבתים שבהם ההורים נולדו
כאן ולמדו במערכת החינוך בארץ“.
הידע שנצבר בקבוצות שימש בסיס להרחבת מעגל
התמיכה בבני הקהילה ושילובם. הבנת התהליכים
העוברים על ההורים, הדרך בה הם רואים את
הממסד הישראלי ואת התרבות בארץ, ניתוח
הסיפור המכונן של בני הקהילה – כל אלה התגבשו
לגוף ידע שאפשר היום להפיצו באמצעות הרצאות
והשתלמויות לאנשי מקצוע העובדים עם הקהילה
(גננות, מתגברות, עובדות סוציאליות ועוד) והכשרת
מנחי קבוצות בני הקהילה, כפי שנעשה בשיתוף עם
מכללת דוד ילין.
תכנית “משפחות לומדות“
התכנית “קהילה משפחתית לומדת“, שפותחה
ופועלת ביהלו“ם יותר מעשר שנים, עברה תהליך של
עיבוד וניסוי בשטח כדי להתאימה לבני הקהילה. אנשי
מקצוע בני הקהילה היו שותפים לכתיבה מחדש של
התכנית, מתוך בחינת רגישויות ומציאת פתרונות
להבדלים התרבותיים.
לדוגמה: ביהלו“ם מלווה הלימוד המשפחתי בקריאה
ובניתוח של טקסטים מתוך ארון הספרים היהודי.
מכיוון שמקצת ההורים אינם יודעים קרוא וכתוב או
שהם מתקשים בעברית, עלתה השאלה אם לוותר
על השימוש במקורות. ההחלטה הייתה שלא לוותר
– נמצאו מקורות חלופיים שקוצרו ונוסחו בשפה
קלה, ולצד הקריאה המשותפת של הורה וילד,
המנחה בקבוצה קרא את המקור בקול. ראינו כי בכל
קבוצה, החל מהמפגש השלישי בדרך כלל, ההורים
מתגברים על המבוכה ומתעקשים לקרוא עם הילדים
את הטקסט, מילה במילה. בקבוצה של עולים חדשים
שזה עתה יצאו ממרכז הקליטה, ההורים כה התענגו
על קריאתם של הילדים, עד שלימוד המקורות הפך
למרכיב עיקרי ולמקור של גאווה באותה קבוצה.
אף שהתכנית הותאמה במיוחד לצורכי הקהילה,
בעת העבודה בקבוצות למדנו שיש צורך בדגש חזק
יותר ובמקום רחב יותר מהמתוכנן לתרבות ההורים,
כדי לחזקם ו“לנטוע“ את זהותם של הילדים בהקשר
רחב יותר מ“אנחנו ישראלים“.
מפגשי משפחות לומדות עוסקים בנושאים מגוונים:
“סוסט גוליצ’ה“ (שלוש האבנים שעליהן מכינים
ק
את האינג’רה, המאכל הבסיסי של המטבח
האתיופי) – מדרש תמונה המתארת את הכפר
היהודי באתיופיה. המנחה מבקש מהילדים לשאול
שאלות על חיי היום-יום באתיופיה, ולצד הניחוח
הנוסטלגי שבסיפור הוא מאפשר להורים להעביר
חלקים ממורשתם המשפחתית והקהילתית ולהבין
כי יש למורשת זו תפקיד חשוב בהתפתחותם של
הילדים כאן בישראל.
“והגדת לבנך“ – ההורים בוחרים סיפור מכונן
ק
מעברם ומספרים לילדים. אלה כותבים אותו
כפתיחה ל“’ספר סיפורים משפחתי“.
“ואלה שמות“ – השמות באתיופיה נשאו משמעויות
ק
עמוקות, וכפיית שמות “ישראליים“ על-ידי פקידי
חינוך משפחתי: קבוצות למידה משפחתיות בקהילת יוצאי אתיופיה בישראל