25 / 64
25
2011
יוני
עט השדה
יעילותו ומורכבותו של גישור תרבותי
הטיפול הרגשי, ובתוך כך הדגישה כי לא מדובר
בבעיה באינטליגנציה של בנו אלא ברצון לעזור לו
לרכוש ביטחון ולהיפתח יותר. האב הבין את המטרה
אבל שאל למה לא הסבירו לו מראש, לפני שהחתימו
אותו. בעקבות מקרה זה סוכם, בישיבה של צוות רב-
מקצועי ביחידה ההתפתחותית, שהחלטה טיפולית
בילדים שמחייבת את הסכמת ההורים וחתימתם
לא תתבצע בלי מעורבות של המגשרת. לתפקידה
של המגשרת ביחידה ההתפתחותית חשיבות גדולה
בטיפול באוכלוסיית עולי אתיופיה.
עוד מקרה התערבות של מגשרת: בקט גן
ק
בשכונה שהמגשרת עובדת בה נוצר קושי בשל ילד
מבני הקהילה, בן שנתיים ושמונה חודשים, שלא נגמל
מחיתולים. היה צורך תכוף להחליף לו חיתולים. בכל
פעם שהאם הייתה מביאה אותו לגן ומחזירה אותו
מהגן היא שמעה ביקורת ובעיקר תלונות מהצוות
הטיפולי בקט גן. בשנה השנייה, כשהילד עמד לעבור
לגן עירוני, החליטו ההורים שלא לרשום אותו לגן.
בתחילת השנה החדשה ביקרה המגשרת, במסגרת
תפקידה, בכמה גנים בשכונה ושמה לב שהילד
הזה, שהכירה אותו בקט גן, לא נמצא באף גן. היא
התקשרה למשפחה, דיברה עם האם וניסתה לברר
מה קורה. האם סיפרה לה שמשום שהילד עדיין לא
גמול החליטו להשאירו בבית ולא לשלוח אותו לגן.
המגשרת דיווחה מיד לכל הגורמים הנוגעים בדבר
והשפיעה על כך שהילד יסודר בגן והאם תקבל
הדרכה והכוונה. המגשרת בעצמה הדריכה את
האם איך לגמול את בנה וגם הציעה לה לבקר בגן
לעתים קרובות אם יש צורך להחליף חיתולים לבנה.
הליווי וההדרכה של המגשרת נתן לאם כוח ותחושת
שחרור ואף יכולת לשתף פעולה עם הצוות החינוכי
בגן, והיא כבר אינה מרגישה מאוימת כפי שחשה
בעבר על-ידי הצוות של הקט גן.
במעון מסוים הבחינה הגננת שילדה שהייתה
ק
תוססת ומלאה שמחת חיים הפכה פתאום להיות
ילדה עצובה ואדישה לסובבים אותה. למרות ניסיונות
הגננת לעודד אותה ולחבק אותה, היא לא הצליחה
לגלות מה גרם לשינוי במצב הילדה. הגננת פנתה
אל המגשרת וזו יזמה ביקור בית. מתברר שהאב,
שהילדה הייתה קשורה אליו מאוד, נסע לאתיופיה,
וזה מה שגרם לה להרגיש רע – אבל היא לא יכלה
להסביר זאת לגננת. בעקבות הסיפור הזה יזמה
המגשרת כינוס של כל ההורים לאסיפה, והם קיבלו
הסבר על הצורך לעדכן את הגננת בכל שינוי
שמתרחש בבית כדי שצוות הגן יוכל לעזור לילדים.
בכמה מקרים התנגדו ההורים לשתף פעולה עם
ק
המגשרות כאשר נודע להם שאצל ילדיהם אותרו
בעיות התפתחות. כשההורים התבקשו לחתום על
הסכמה להפניית הילדים למכון להתפתחות הילד
לקבלת טיפול הולם, הם התנגדו. ברוב המקרים
התכחשו ההורים לכך שלילד יש בעיה, האשימו
את הממסד ואת המגשרות, בשייכם את המגשרות
לממסד. נושא ההתנגדות במקרים כאלו הובא
להדרכה, ובמקרים רבים הצליחו המגשרות להתמודד
עם ההתנגדות ואף שכנעו את ההורים לשתף פעולה
בטיפול בילדיהם. כיום תמונת המצב של הורים
המתנגדים לטיפול בילדיהם השתנתה מאוד, בעיקר
בזכות עבודתן של המגשרות שצברו ניסיון וידע איך
להתמודד עם התנגדות בסבלנות וברגישות רבה.
מורה באחד מבתי הספר שלחה הביתה תלמיד
ק
בטענה שהוא מפריע בשיעור. התלמיד הושעה לכמה
ימים עקב התנהגות לא ראויה, לפי טענת המורה, וכל
תם. האם פגשה
ִ
זה בלי לזמן את ההורים ובלי לדבר א
את המגשרת וסיפרה שבנה שוהה בבית כי המורה
הענישה אותו, אבל היא אינה יודעת בשל מה. האם
אינה שולטת בשפה העברית. המגשרת התקשרה
לבית הספר, קבעה פגישה עם המורה והביאה אתה
לפגישה את האם ואת התלמיד. בפגישה התחילה
המורה לדבר בלי “לתת מקום“ לאם ולילד, והטיחה
בתלמיד האשמות. הילד נפגע מאוד והתחיל לבכות.
המגשרת, שכעסה על סגנון דיבורה של המורה ועל
כך שהיא אינה מאפשרת לאם ולתלמיד לדבר, דרשה
שיינתן מקום גם לקולם. האם סיפרה שבנה ילד טוב
בבית, ושהוא סיפר לה שבבית ספר יש ילדים שמציקים
לו ושהמורה תמיד מתנפלת עליו. התלמיד סיפר את
מה שהוא מרגיש, והמורה הופתעה מאוד. המורה
התנצלה על כך שלא דיברה עם התלמיד בארבע
עיניים ולא הייתה קשובה אליו. מעורבות המגשרת
שינתה את המציאות בעבור התלמיד.
לשמחתנו, יש דוגמאות רבות מאוד של הצלחה
בעבודתם היומיומית של המגשרים בשטח. תפקיד
הגישור חשוב ביותר בעיניי, בעיקר בקידום תכניות
לאוכלוסיית העולים החדשים בכלל, ובתכניות
הקשורות בחינוך בגיל הרך בפרט. חיזוק הקשר ושיתוף
הפעולה בין ההורים, הילדים והצוות המקצועי הוא עניין
חיוני. קשר זה יישא פרי כאשר גישור מוצלח מחבר את
כולם. חשוב שמערכות וארגונים המטפלים באוכלוסיית
העולים ישקיעו מחשבה ואנרגיה כדי לשדרג את
תפקיד הגישור ולהעלותו לרמה המקצועית ביותר.