47 / 86
ללמוד וללמד: בין ידע אוניברסלי לערכי הקהילה החרדית –
בשירות צמיחתם של תלמידים הפגיעים לסיכון
פלורה מור ואיתמר לוריא
איך נולד הצורך? ניצנים של הכרה
החלו אנשי מקצוע, יועצים חינוכיים, קציני ביקור סדיר (קב“סים) ומנהלי מוסדות חינוך של
2000
מאז שנת
הקהילה החרדית להשתלב בתכניות התמחות והתערבויות בבתי ספר, הפועלות ברוח התפיסה החינוכית
תכניות אלה, שהוקמו ביוזמה משותפת לאשלים-ג‘וינט ישראל ולמשרד החינוך, נועדו לפתח
1
הפסיכו-סוציאלית.
מומחיות בהתערבות פרטנית ומערכתית לפיתוח מסוגלות בתי הספר לחינוך מגדל עם תלמידים פגיעים לסיכון.
אנשי מקצוע נוספים השתתפו בתכניות לפיתוח סגלי עבודה בהתמודדות עם מצבי לחץ וטראומה בעקבות
המצב הביטחוני, שלא פסח על האוכלוסייה החרדית.
ההתפתחות האישית והמקצועית שתכניות אלה מזמנות לקידום תלמידים בסיכון במערכות החינוך התגלתה
כצורכי השעה במוסדות לחינוך החרדי. עם זאת, התבהר במהרה כי מלאכת ההתאמה רבה מכדי שיהיה אפשר
להנהיגה במערכת החינוך החרדית רק מכוח הלמידה. לדוגמה, במסגרת שבה לא מתקיימת עבודת צוות, כיצד
אפשר להרחיב את עבודת המחנכים, לאור המקום המכריע של המחנך בהרחבת העשייה החינוכית המגדלת
עם תלמידים בסיכון? כמו כן, הטרמינולוגיה המקצועית לא תמיד הלמה את הלכי הרוח של הקהילה והשפה
השגורה בפי המחנכים. שפה רגשית איננה מן הלקסיקון הזמין לחדר המורים החרדי. הצורך בפיתוח הזירה של
העשייה החינוכית המטפחת תלמידים בסיכון תוך כדי עשייה ולמידה צמודה מרחב חינוכי חרדי היה הכרחי.
כעשור לאחר מכן התמנתה אחת היועצות החינוכיות, בוגרת התכנית, כדמות מפתח הממונה על הקהילה
החרדית במשרד החינוך וביקשה לקדם מענים לתלמידים בסיכון מותאמים לערכי הקהילה החרדית. השילוב
בין מצב שבו איש מקצוע בכיר בממסד החינוכי אוחז בהבנות של התפיסה החינוכית הפסיכו-סוציאלית עם עוד
כמה אנשי מקצוע מחויבים ולמדנים המשמשים כשליחים של קהילתם, הוליד הכרה של אשלים, יחד עם אגף א‘
לחינוך מוכר שאינו רשמי (חינוך חרדי) במשרד החינוך בצורך לקיים מהלך של פיתוח מענים חינוכיים לתלמידים
פגיעים לסיכון הממוקד בקהילה החרדית.
כחלק מתהליך ההכרה בצורך בתכנית שתספק מענים ייחודיים למגזר החרדי, ניסינו ללמוד על קבוצת האנשים
הנקראת “המגזר החרדי“, כיצד מתנהלים חייהם, מהם מנהגיהם, כיצד בנויות מערכות החיים שלהם, מה מייחד
את בתי הספר שלהם וכד‘. בראשית הדרך נסמכה הלמידה על מאמרים מעיתונים יומיים יותר מאשר על
חומרים אקדמיים, משום שמצאנו מעט טקסטים כתובים רלוונטיים. גילינו כי ספרים ומאמרים הכתובים מההיבט
הסוציולוגי זמינים יחסית, אך ההרגשה הייתה ברוב המקרים שהמידע שהם מספקים מרחיק במקום לקרב,
מדגיש את השונות והנבדלות ומטשטש את המכנה המשותף. נוסף על כך, קיים גוף ידע עמוק ועשיר ביותר של
מקורות וספרי מוסר המחנכים ומתווים דרך ערכית וחינוכית שנכתבו עבור הציבור החרדי, שהחשיפה אליו יכולה
להיעשות רק בתיווכם של אנשי החברה החרדית.
גילינו שגם נתונים סטטיסטיים חסרים וגם אם הם קיימים, במקרים רבים, לא קל לפרשם ולהבין את משמעותם,
הן בשל הקושי להשיג מידע שוטף על התנהלות הקהילה והן בשל צורות החיים השונות של הקהילה ההופכים
את המספרים לעתים ללא רלוונטיים.
47
עט השדה
2012
ספטמבר