52 / 86
10
דבריו של ישראל תיק, אחראי על החינוך באחד היישובים החרדיים:
יש ילדים שבישיבה קשה למצוא את הכישורים שהם חזקים בהם אבל יכולות להיות מסגרות אחרות.
במסגרת כזאת לכל ילד תכנית שהוא עסוק בה מהבוקר ועד הערב. יש ילד שעובד כל היום ומגיע לישיבה
רק להתפלל, יש ילד שלומד הכשרה מקצועית אקדמית, יש ילדים שהולכים לצבא ואז חוזרים לישיבה
כי טוב להם שם. הם נשארים בתוך החברה החרדית. הם לא יהיו רבנים, מורים וראשי ישיבות אבל יהיו
אנשים טובים שמפרנסים את עצמם, עוזרים ללומדי התורה ונשארים ילדים טובים. במקום לעזוב את
הישיבה וללכת לרחוב הם באים לישיבה ויש להם סדר יום שונה, אבל עדיין יהודי, דתי רוחני, כל אחד לפי
היכולות והכישורים שלו.
קולות אלה חיזקו יותר ויותר את ההכרה בצורך בתכנית ייחודית להתמודדות עם תלמידים בסיכון בקהילה
החרדית, אך גם הגבירו את התקווה שהנכונות להתמודד עולה וגוברת עם השנים. למדנו שלמרות המגמות
של הכרה הולכת וגוברת בצורכי התלמידים והצורך ביצירת מענים מותאמים, עדיין יש פער בין ההכרה בצורך
לפיתוח השירותים. ההכרה בקיומם של ילדי החינוך המיוחד ובצורך שלהם במענים היא צעד חשוב, אבל
עדיין מדובר בראשית הדרך. השלב הבא הוא לאפשר התייחסות רחבה הרבה יותר לתלמידים מרובי צרכים
במערכת עצמה. בשנים האחרונות גם התייחסות זו הולכת ומתרחבת, ונדמה כי הגידול ברמת ההזדקקות
לבעלי תפקידי רוחב הוא חד-משמעי. על כך מעידות הקפיצות הגוברות משנה לשנה בדרישה לאנשי מקצוע
במוסדות החינוכיים וכן רמזים שונים המראים שמקומם במערכת, הולך והופך לגיטימי יותר ויותר ואף תופס
מקום יותר מרכזי ומכריע. ההשפעה של התכנית צריכה להיות גם על אופי המערכת, שכיום עדיין מתאפיינת
כמערכת ממיינת, סלקטיבית ומתייגת, המייצרת בתי ספר נבדלים. רבות הכתבות המדברות על מצבים של
הדרה, בתי ספר המיועדים לאליטה לעומת בתי ספר לאוכלוסייה מעמדית פחות.
למדנו שהקהילה החרדית אינה אחידה וכי יש בה תת-קבוצות שכל אחת מהן מקיימת עולם שלם. מסע הלמידה
דומה למסע אל עולם הלא-נודע שכל תובנה לרגע מתחברת לרצף מעולנו אנו ולרגע מחייבת הכרה בשונות.
אט-אט הולכת ומתבהרת המידה שבה אנשי הקהילה החרדית עצמם לא יכולים יותר שלא להכיר בצרכים
העולים בקהילתם. הכרה כזו, המלווה בתהליכי התפתחות והתמקצעות, הכרחית ליכולת להכיל במערכת
את הרפורמות הנהוגות במערכת הכללית: “אופק חדש“ ו“עוז לתמורה“, שכן כדי שהרפורמה תהיה רלוונטיות
המערכת צריכה להיות מנוסה מאוד בהתמודדות עם נשירה סמויה ולהכיל בתוכה הרבה יותר אנשי מקצוע
מתחומים שונים.
הדרך נסללת והיד נטויה: סימני שאלה של ראשית התהליך
בראשית היוזמה לפיתוח התכנית נפגשנו עם דמויות רבניות מובילות מתוך עולם החינוך החרדי. אחד הרבנים
שפגשנו היה אחראי על רשת חינוך חרדית מהזרם הליטאי. הוא תיאר בפנינו את ההכרה של המלמדים והרבנים
בצרכים המורכבים של חלק מתלמידיהם. בשפה מקצועית, מודרנית ורהוטה הוא הגדיר את קבוצות התלמידים
שמערכת החינוך החרדית מתקשה להתמודד עמם. המלמדים מתקשים להתמודד עם תלמידים הסובלים
מלקויות למידה ומהפרעת קשב וריכוז, שאינם עומדים בנטל הלימודי הנדרש במסלול התורני והישיבתי וגם עם
תלמידים עם צרכים רגשיים מוגברים המצמצמים את פניותם ללמידה.
52
עט השדה
2012
ספטמבר