58 / 86
את ערכי הקהילה. נבנה תהליך של עשייה משמעותית איתה ועם בני משפחתה והחלו לצוץ ניצני התקשרות
נושאי תקווה. ואולם, האב, שהיה מודאג מאוד ממצבה של בתו, התייעץ עם הרב והעלה בפניו את האפשרות
לשלוח אותה לקהילה יהודית שמעבר לים כדי ששם תשתקם. הרב תמך ברעיון של האב ונתן לו את ברכת
הדרך. חברי הצוות המקצועי בבית הספר החרדי, שליווה את הבת ואת הוריה, תהו בינם לבין עצמם מה אופי
תפקידם נוכח סמכותו של הרב. על פי שיקולם המקצועי, לאור היכרות מעמיקה מאוד עם הנערה, זהו מהלך
שעלול להביא להסלמה במצבה. הייתה זו הפעם הראשונה שהנערה נשענה על סמכות חינוכית והחלה ליצור
אמון בבני אדם, לאחר השקעה רבה מאוד. נכון שיש עדיין קשיים, אך בזמן שיש התפתחות מבשרת טוב, קטיעת
הרצף ושליחתה לקהילה זרה, לאור כל ההערכות של צרכים נפשיים מוגברים וקושי בקבלת סמכות, כל אלא
ניבאו רעות, ולכך נוספו תגובות קיצוניות מאוד של הנערה וסירוב נחרץ שלה לקבל את רוע הגזרה.
פריצת הדרך לא איחרה לבוא. מתוך תפיסתנו שהלכה והתרחבה שלפיה הסמכות הרבנית מתייצבת לשירות
התמיכה במשפחה ובתפקודה, סברנו שהמפה החלקית שהחזיק בה הרב תובעת הזדמנות שנייה שבה ניתן
יהיה לייצר מפת שיקולים מלאה ולבחון מחדש לאורה את הסמכות הרבנית. הרגע הזה היה מאוד מכונן, שכן
גם המשפחה הסכימה למהלך וגם בסופו של דבר אנשי הצוות השתתפו בהערכה הרחבה שהולידה כיוון אחר
מצדו של הרב.
היה זה רגע שבין הסמכות החינוכית והרבנית, שבו שיקול הרב התרחב לאור מפות חינוכיות מתרחבות ולאור
ההכרה באנשי מקצוע מהקהילה החרדית שמתייצבים ומעניקים תמיכה ועזרה, שהרב צריך לקחת כחלק ממפת
השיקולים שלו.
סיפורים אלה ונוספים ממחישים כיצד ההתרחבות של הסמכות המקצועית מתרחשת בתוך היחסים עם
הסמכות הרבנית ולא מחוצה לה. חשוב לציין שבראשית הדרך, מתוך זהירות ואי-ידיעה, המנהיגות המקצועית
החרדית נטתה להרחיק ולהפריד בין שתי הזירות. רק כשהזירה החינוכית יכולה להיתפס ברורה ובהירה מספיק
יכולים אנשי הסמכות הרבנית בעצמם ליצור את הרצף. ככל שהביטחון המקצועי גובר ברכת הדרך ניתנת, לאחר
שעשרות מקרים שטופלו בתוך קהילתם הראו התפתחות מוכחת ומוביליות משמעותית בתפקודם הכוללני,
ההצלחות המוכחות של העשייה החינוכית הן אלה שמאפשרות לחבר בין השיח המקצועי לשיח הרבני ברמת
ביטחון גבוהה יותר.
אפשר לציין נתיב נוסף של התפתחות, המתקיים כשמדובר בנשים בקהילה החרדית שסמכותן המקצועית
הולכת ומתרחבת. לעתים מצאנו שהתפתחות זו הייתה מגובה בתמיכת בן הזוג, שלעתים קרובות מאוד, מתפקד
בעצמו כרב או כבעל סטטוס חינוכי תורני גבוה בקהילה. גיבוי זה יצר תרומה משמעותית מאוד. היכולת של
הנשים להרחיב את סמכותן המקצועית התאפשרה, בשיח מתמשך עם בני הזוג, שהעניקו כר בטוח ונתנו את
ברכת הדרך להתפתחותם ולשליחותם החברתית למען קהילתם. לעתים קרובות מאוד, בכל פעם שנוצרה
תובנה חינוכית משמעותית, ציטטו הנשים את דבריהם של בני זוגם, השאובים מרוח ההלכה, כביטוי לשיח הרבני.
כך זכינו לציטוטים ולפרשנות שכולה יוצאת מהמקורות. כך נוצר הגשר בין מה שאנחנו עושים ובין האופן שבו
המקורות תומכים בעשייה זו, כצו מנחה לכל אנשי המקצוע.
מצאנו שהסמכות הרבנית, כשמדובר בילדים במצוקה ובסיכון, פועלת מתוך רצון להקל כמה שאפשר על הסבל,
להוות כתובת רוחנית הלכתית, שמכירה מאוד בערך המקצועי כשמדובר בצרכים נפשיים עמוקים או קשיי
למידה. ולכן, במקום שבו מתאפשרת הרחבת המפה המקצועית לרבנים אנו שוב ושוב רואים שהדבר משפיע על
שיקול דעתם.
58
עט השדה
2012
ספטמבר