47 / 64
ממחשב השותפים
ממחשב השותפים
47
2010
אוגוסט
עט השדה
במילים ובמסר, ובכך גם לשאת באחריות גדולה
יותר למהותו - אפשרות שאינה קיימת בתקשורת
פנים אל פנים.
סקובי: מאז שאנחנו בקשר אני יודע להגדיר טוב
יותר ממה אני סובל, נראה לי שהכתיבה עוזרת לי,
אני גם פחות פולט שטויות, חחחחח
לפי אריקסון, בבני נוער מתבגרים
אנונימיות:
.3
מתנהל מאבק בין רצונם בעצמאות לבין תלותם
במבוגרים שבחייהם. כאשר מתגלעים קשיים,
ספקות ואי-הבנות, הם מתקשים לפנות אל
ההורים מחשש שהדבר יצייר אותם כלא בוגרים
ויוביל לחוויה של חוסר הצלחה בנפרדות מהם.
לעומת זאת, כאשר מתבגר נכנס לרשת בחסות
האנונימיות, הוא נמצא במרחב שלו, בחלל לא
מוגדר שבו הוא יכול להתייעץ ולשאול - ולא
רק שלא ייתפס כתלותי אלא שהוא "השיג"
את הפתרון או העצה בדרך עצמאית, לפי
כישוריו ויכולותיו האינטרנטיות. פנייה מסוג
כזה אינה פוגעת בדימוי העצמי של המתבגר
ואינה הופכת אותו לחלש או תלותי. מאחר
שהייעוץ ברשת וירטואלי והמתבגרים הם
בבחינת רואים ואינם נראים, הם יכולים להיעזר
מבלי לחוש את הבושה ואי-הנעימות הכרוכות
בבקשת עזרה.
ועוברת עלי תקופה קשה
15.5
: אני בן
ADD!
ענת: תוכל להרחיב?
: בשנה האחרונה אני לא יודע מה אני, איך
ADD
אני, מה אני עושה ולמה אני מגעיל את עצמי
גיליתי שאני הומו, ואני לא רוצה את זה, אני גמור
מזה בא לי למות
קשה לי לשתף מחוץ למחשב, אבל בגלל שאנחנו
באנונימיות אני אשתף אני מתבייש להגיד את זה
אין לי בעצם אף אחד לדבר איתו חוץ מילדים
באינטרנט.
יתר על כן, בעוד בעולם "האמִתי" ישנם סטטוסים
מוגדרים, עמדות ותיוגים, כגון "החנון", "מלך
הכיתה", "פריק" ועוד, ברשת - בזכות האנונימיות
- נוצרים יחסי שוויון וכל נער יכול לקבל תמיכה
ולתת תמיכה מבלי להישפט על פי מראהו החיצוני,
הסטטוס שלו בחברה או מעמדו הכלכלי.
ללא שם: סיפרתי לך שאני משתתפת גם בפורום
שלכם, את לא נעלבת נכון?
רותי: אני שמחה לשמוע, את חושבת שאני צריכה
להיעלב?
ללא שם: סתאם, ברור שלא! אני מרגישה שם
מעולה, אני כותבת לאחרים שהם במצוקה ולפעמים
גם מקבלת מאחרים, אני מאושרת מזה...
רותי: נשמע שהחוויה הזו ממש עושה לך טוב...
ללא שם: כן, את מכירה את הסיפור שלי בקטע
החברתי כמה קשה לי שלא מבינים אותי וכמה אני
לא מהנחשבות ופה זה אחרת...
התקשורת באינטרנט
אפקט הדיס-אינהיביציה:
.4
מאפשרת הסרת עכבות מהירה יותר, מה שהופך
את הקשר לעוצמתי ומהיר יותר. אפקט זה גורם
לכך שאנשים עושים ואומרים ברשת דברים שלא
היו אומרים או עושים בעולם ה"פנים אל פנים". הם
מרגישים פחות עצורים, משתחררים ומבטאים את
עצמם בצורה פתוחה יותר. לנתון זה חשיבות רבה,
שכן אוכלוסיית מתבגרים מאופיינת בקושי ליצור
עמה יחסי אמון וקרבה; בדרך כלל נדרשת תקופה
ארוכה של "חיזור" וביסוס אמון לפני שהמתבגר
משתף אחרים במצוקותיו. בזכות אפקט הדיס-
אינהיביציה אפשר להגיע מהר יותר ללב לִבה
של בעיה שהמתבגר נמנע מלספר עליה בחייו
"האמִתיים".
הסודות שבני נוער חולקים ברשת מגוונים
ומפתיעים במידת חשיפתם. בני נוער יכולים לדבר
באותה פתיחות על נושאים "לגיטימיים" שהם מנת
חלקו של כל בן נוער, דרך נושאים מורכבים יותר
שקשה לשתף בהם, ועד גילוי סודות בתחומים של
פתולוגיה טאבו חברתי.
הם עושים זאת בצורה פתוחה וחושפנית בהרבה
משהיו עושים אילו היה מדובר במפגש חברתי.
דוגמה מתחום הנושאים הלגיטימיים:
"נראה לי שאמא שלי אוהבת את אחותי יותר.
לאחותי יש ציונים טובים, היא נראית יותר טוב והיא
מה שנקרא מוצלחת... אני לעומת זאת לא ממש
.
מספקת את הסחורה"
דוגמה לנושא מורכב יותר, מאלה הכרוכים
בהתלבטות או במצוקה, שקשה למתבגרים לשתף
בהם את סביבתם:
"אתמול שמתי לב שאני כל הזמן מסתכל על החבר
שלי. לפעמים אפילו בא לי לנשק אותו. אני ממש
לא מבין מה קורה לי... יכול להיות שאני הומו?"
ובתחום גילוי הסודות או מעשים שהם בבחינת
פתולוגיה וטאבו חברתי:
"אני כבר אבודה כי אבא שלי שוכב איתי כבר מאז
, אני רק מפחדת שהוא לא יעשה את
13
שאני בת
זה לאחותי. בגלל זה אני כל הזמן שומרת עליה
והיא לא מבינה".
במקרים שהתומך נתקל בחובות הדיווח הנהוגות
בחוק, ובכלל זה "פגיעה שנעשית בקטין על ידי
מבוגר אחראי", הכונן מפעיל את פקידת הסעד
המחוזית לחוק הנוער במתן "סיוע מקצועי" במקרה.
לעִתים נבנה מוטיבציה לקבלת טיפול מגורמי
הרווחה והדבר יצליח בידינו, לעִתים נייצג עבור
הפונה את חובת הדיווח, נתייחס לעניין הבדיקה