46 / 64
ממחשב השותפים
ממחשב השותפים
46
2010
אוגוסט
עט השדה
מושיט יד לעזרה, מעניק תחושה שהפונה אינו
לבד בחוויה הזאת, מחזק את הבחירה לפנות
ולהיעזר, מצביע על כוחות ומנסה
Yelem
ל-
לבחון עם הפונה אירוע עתידי אופטימי, מקשיב
למרכיב הרגשי של המילה הכתובה שלו (יכולתו
של התומך לגלות הבנה למצבו הנואש של הפונה
ולשמוע את דבריו הקשים). התומך ידובב את
הפונה ויאפשר לו לספר על אירועים מכוננים
בעברו או בהווה (הרשת כמאפשרת חשיפה וגילוי
סודות וחוויות שלא סופרו).
פנטזיות, משאלות, תרבות צריכה, אמונות של
הפונה, היכן הוא נמצא על הציר שבין מחשבה
אובדנית לאקט אובדני, ניסיונות קודמים לפגיעה
עצמית אובדנית - האם היו בהם נתקים, האם
חש כאב, נגישותו של "כלי הרג" בסביבתו,
בדיקה של מקורות תמיכה ויכולות ההסתייעות
בהם, עבר פסיכיאטרי וטיפול נפשי בעבר/בהווה,
שיפוט ותובנה, בדיקה ובחינה של אלמנטים
טקסיים הקשורים לסוף ופרידה (מכתבים, פרידה
מחפצים, בגדים, אנשים, כתיבת בלוג אובדני /
מסרון ועוד). התומך ינסה להיעזר גם בתיאורים
גרפיים (אמוטיקונים) המופיעים על הצג - ולחוש
את מצבו המנטלי של הפונה, היכן בגופו הוא חש
את המצוקה, יבקש ממנו לתאר את חדרו ואת
סביבתו, וכל אלה יוכלו לסייע בהבנה ובאבחנה.
במקרים אחרים יפנו נערים לאחר שדיברו בצ'ט
עם נער שדיווח להם על רצונו לסיים את חייו - הם
מרחב בטוח ומקצועי לשיתוף
Yelem
רואים ב-
בחוויה שעברו; הם יגיעו לרוב מוצפים וסוערים
בשל האחריות המוטלת עליהם ואינה מתאימה
להם; לרוב יתקשו "להסגיר" את פרטיו של "האחר
האובדני". שם נעסוק בהרגעה, באוורור וב"נרמול"
חוויית התגובה, ניתן לגיטימציה, "נפרגן" על אחריות
ובגרות, נייצג באופן אובייקטיבי ו"ניתן לעיכול" את
הסכנה באובדן חיים וחשיבותם של אלה מול
שמירת הסודיות בין חברים.
האתר מיומן בטיפול מערכתי והוא מקיים קשרים
מקצועיים שוטפים עם פקידי הסעד לחוק הנוער,
עם מפקדת שליטה ארצית (מרכזת ומנתבת
פניות לטיפול המשטרה), עם עו"סים ועם צוות
מו"מ של משטרת ישראל האמון על טיפול במקרי
האיום האובדני ברשת.
במקרים של איום אובדני קונקרטי, שיש בצִדו
תכנית ואלמנטים נוספים כשברקע רצונו של
הפונה לסיים את חייו, אנו מערבים מיד את יחידת
המשל"ט הארצי ומציידים אותה במספר האיי-פי
של השיחה ושעת קיומה, המשל"ט פונה אל ספק
האינטרנט עם הנתונים הללו ומקבל את שם המנוי
וכתובתו. בצוות המו"מ של המשטרה אנשי מקצוע
המיומנים בהתערבויות בשעת משבר, התערבויות
שיש בהן מרכיב משמעותי של דיבוב, שיח, ניהול
מו"מ וכיוצא בזה. הצוות נכנס לפעולה מהירה,
יוצר קשר וחותר למגע עם המתבגר/ת על מנת
להסיר את האיום האובדני המידי (מפעיל גם את
יחידות הקצה בתחום היישוב של הפונה), מעביר
אחריות להוריו או ל"מבוגר אחראי" אחר בסביבתו,
מזעיק צוות רפואי ופסיכו-סוציאלי ומדווח לקצין
הנוער המשטרתי היישובי להמשך טיפול.
על פי בן זאב,
שליטה בקצב ובאיכות התקשורת:
.2
באינטרנט יש אפשרות לשלוט בקצב העברת
המסרים בין אדם לאדם, אפשר לחשוב על התוכן,
לסגנן את המסר ולנסחו מחדש, לשלוט טוב יותר
ברמת האבחנה מתקיים ברשת מעין פרדוקס
שהתומך/המייעץ צריך להביא בחשבון: מצד אחד,
אפיוני הרשת מאפשרים לפונה לשתף כשברקע
"הסרת עכבות" בולטת, והתומך מקבל "חומר רב
ואותנטי" בעבודת הנוער הנסמכת על דיווח עצמי;
מצד שני, בתקשורת הדיגיטלית הנעדרת רמזים של
ראייה (תקשורת עיוורת) ושמיעה, התומך/המייעץ
"יפסיד" את תרומתם של הרמזים הללו להבנת
הפונה שהוא תומך בו: לבוש, פסיכו-מוטוריקה,
אפקט, מראה והתאמתו לגיל הכרונולוגי, מבט,
תחזוקת החדר (ביקור בית) ועוד.
כשברקע הבנת הפרדוקס האבחוני המובנה
שברשת, יבדוק התומך בסיוע הכונן את מידת
"המשיכה למוות" ו"הדחייה מהחיים" דרך ייצוגים,
עוברת עלי
תקופה קשה
מה אני, איך אני,
מה אני עושה
ולמה אני מגעיל
את עצמי