23 / 64
23
2010
אוגוסט
עט השדה
רוצה להיות חבר שלי?
בעוד המבוגרים חסרים את המיומנות והביטחון
הנדרשים להתנהלות דומה. אפשר לחזות כאן
בהיפוך תפקידים: ההורה הוא המבקש את עזרת
בנו בתפעול המחשב או באיתור מידע ברשת.
חוסר הביטחון של ההורה בשימוש במחשב, מחד
גיסא, והחופשיות חסרת העכבות של הצעיר
באינטרנט, מאידך גיסא, מולידים לעִתים מצבים
שבהם ההורה נמנע מלאכוף נורמות בכל הקשור
בגלישה בטוחה, שכן הוא עצמו אינו מיומן בכך
.)2009 ,
(בוניאל-נסים ודאו
היום אפשר לראות הורים המאדירים את ילדם
בזכות המיומנות המופלאה באינטרנט, מבלי
לבחון היכן צמחה מיומנות זו ואיך ראוי להעשירה
בערכים חיוביים ובכלי התנהגות נחוצים. הילדים
הופכים למלאי ביטחון באופן התנהלותם ברשת,
נתונים לחטא ההיבריס הקדמון (הגאווה) - בלא
כל רצון לשמוע את דעת האחר הבוגר בעולם
שנחשב לעולמם. בעזרתם של המבוגרים מוצאים
עצמם אותם ילדים "על עץ גבוה" בלי סולם
לרדת ממנו כדי לשתף את המבוגרים באירועים
של פגיעה וקורבנות. ילדים החשים שהוריהם
אינם מתמצאים בתחום, ואף מתייחסים אליהם
כאל גאוני מחשבים, נבוכים מכדי לפנות אליהם
ולספר היכן שגו או כיצד היו קורבן. כך מצטברים
להם קורבנות אשר הופקרו בבדידות של צמרת
העץ בלא סיוע.
אלימות ילדים ונוער ברשתות
חברתיות כדוגמת פייסבוק
מאפייני השימוש באינטרנט כוללים אנונימיות
ואי-נראות. ואולם ברשת החברתית מאפיינים אלו
מקבלים תפנית מסוימת: האנונימיות בטלה בשל
הזיהוי של האנשים העומדים מאחורי כל כרטיס,
ואי-הנראות מוחלפת בשלל תמונות מזהות
שלעִתים אף חושפות יותר משהיה נחשף במפגש
פנים אל פנים. נמצא שמאפייני השימוש באינטרנט
קשורים בהסרת עכבות, היינו - התנהגות משוללת
מעצורים שאינה מתחשבת בנורמות המקובלות,
אולם זו אינה בטלה עקב הסרת האנונימיות והאי-
נראות. אפשר לזהות גילויי אלימות קשים ביותר
כאשר ברור מי האדם העומד מאחוריהם.
אלימות בין "חברים" אשר
זהותם ידועה
שיעור ניכר בקרב הילדים ובני הנוער מחוברים
לפייסבוק על בסיס יומי. אין הם מפספסים ולו
עדכון אחד של חבריהם ברשת. כך שואבת
האלימות את כוחה מן הקהל הפוטנציאלי. הקהל
המשמש עֵד למעשי ההכפשה ולחילופי הדברים
גדול וזמין - שלא כמו בהעלבה המתרחשת פנים
אל פנים, שאז שומעים את הדברים רק הנוכחים
במקום. במרחב הווירטואלי, שבו הדברים נותרים
חקוקים, יש זמן לכל אחד להיות עד ושותף. להלן
כמה דוגמאות שכיחות לצורך המחשה, ובהמשך -
דרכים להתמודדות עם התופעות הללו.
לכל חבר בפייסבוק יש כרטיס אישי ובו מרחב
הנקרא "קיר" שהוא גלוי לכל חבריו של בעל
הכרטיס. כל אחד יכול לכתוב על ה"קיר" שלו ועל
ה"קיר" של חבריו, ואף לנהל שיחות רבותמשתתפים
הגלויות לעיני כול. כך לעִתים מתנהלות שיחות
הכוללות עלבונות, קללות וגידופים. חברים המגלים
את ההתכתשות מצטרפים לחילופי הדברים וכך
נוצר ריב "קולני" רב משתתפים, תופעה המכונה
באינטרנט השתלהבות. התכתובת מתועדת על
"קירות" כל המשתתפים בשיח וכן בדף ראשי
לעדכון כל החברים, גם אלו שלא השתתפו
בפועל. יש המעידים שחילופי הדברים
שלכאורה הכילו קללות ודברים
קשים הם חלק משפת היום-יום
וללא כוונה אמִתית לפגוע, אולם
מאפייני השימוש באינטרנט,
הממעיטים ברמזים שאינם
מילוליים ומגבירים הסרת
עכבות, מייצרים במקרה זה
התלהמות החוצה גבולות. גם
כאלו שלא היו ששים להתערב
בחילופי הדברים הופכים עדים
ואף יכולים להשתמש בדברים
כדי להמשיך בהקנטה במרחבים
הפיזיים. ילדים ההופכים לקורבנות
של חילופי דברים כאלה מתארים
תחושה קשה של שחזור הכאב בכל פעם
שהם נכנסים אל הכרטיס האישי שלהם ומגלים
את שטף הדברים ההולך ומתעצם - החרדה שמא
עוד מישהו כתב עליהם דברים, שחילופי הדברים
יזלגו גם למפגש בבית הספר ועוד.
דוגמה אחרת היא סיפורו של ילד בכיתה ו'
שפתח בפייסבוק קבוצה סביב זהותו המינית של
ילד אחר בשכבה והזמין את כל חבריו להשתתף
בקבוצה. המטרה הייתה להקניט את הילד האחר
ולהניח הנחות סביב זהותו המינית, לא מתוך עניין
או אכפתיות אלא מתוך החצנה ופגיעה לשמה.
מנהל הקבוצה פרסם את הקבוצה בין חבריו
הרבים בפייסבוק והזמין אותם לאשר חברות
בקבוצה. הקבוצה מנתה מספר רב של חברים.
את החברים בקבוצה אפשר לחלק לכמה סוגים,
בהקבלה דומה עד מאוד לאירועים של אלימות
בחצר בית הספר: יש פותח, מנהל הקבוצה
(כמו אותו ילד המתחיל במכות), יש המצטרפים
במטרה להלהיט את הרוחות באמירות מעליבות
(כמו המעגל הראשון המעודד את הילדים
המתקוטטים), ויש מי שמצטרפים לקבוצה
מתוך סקרנות או ללא שיקול דעת ממשי ואינם
פעילים בה (כאותם ילדים המזהים את האלימות
היום אפשר לראות הורים
המאדירים את ילדם בזכות
המיומנות המופלאה באינטרנט,
מבלי לבחון היכן צמחה מיומנות
זו ואיך ראוי להעשירה בערכים
חיוביים ובכלי התנהגות נחוצים