48 / 64
48
מהשטח
מהשטח
2009
יולי
עט השדה
, לעומת
2008-
ב
9.5%-
ו
2007-
ב
10.3%
עילית היה
באוכלוסייה הכללית.
1.8%
שיעור גידול שנתי של
שתי סיבות עיקריות לגידול:
שיעורי הילודה הגבוהים המאפיינים משפחות
ק
תושבים,
42,000-
חרדיות. במודיעין עילית כ
ילדים ובני נוער.
19,000-
בהם כ
מיעוט אופציות מתאימות למגורים במסגרת
ק
הקהילות החרדיות הוותיקות יותר, כגון ירושלים
ובני ברק. התוצאה - בעשור האחרון הוקמו
ארבעה יישובים עירוניים שאוכלוסייתם חרדית.
היקפי אוכלוסין ושיעורי ילודה כאלה מחייבים את
הרשות המקומית, את המנהיגות המקומית ואת
בעלי התפקידים ביישוב להתמודד עם בעיות
חברתיות, בעיות חינוך וטיפול בילדים ונוער שלא
היו מוכרות בחברה החרדית. העוני, לחצי הפרנסה
במשפחות גדולות, היעדר הרגלי שימוש בשירותי
אבחון וטיפול לילדים, היעדר שירותים מספיקים
והיעדר מערכות תמיכה בחלק מן המשפחות -
כל אלה מייצרים מצבי חסר של מעורבות הורית,
מצבים המתבטאים גם בקשיים של ילדים ובני
נוער.
גורמים הקשורים באנשי
המקצוע ביישוב
כל אנשי המקצוע בשירות הפסיכולוגי ובשירותי
הרווחה במודיעין עילית הם יהודים דתיים, אם
כי רובם אינם חרדים. אנשי המקצוע המעורבים
בתהליך המתואר באו למודיעין עילית באמצע
.90-
שנות ה
השירות הפסיכולוגי-חינוכי ושירותי הרווחה שכנו
אז באותו בניין. נוצרו קשרי עבודה ודו-שיח מקצועי
שוטף, הן בפתרון בעיות של משפחות והן בהקשר
העירוני.
מנהל השירות הפסיכולוגי-חינוכי במקום אז והיום,
איש מקצוע חרדי, הקים מערך מקצועי וטיפולי
מרשים הבנוי על פי תפיסות פוסט-מודרניות
ונרטיביות. תפיסות אלה רואות בלקוח מומחה
לידע המקומי ול"סיפור שלו", ולפיכך - שותף
שווה לשיח הטיפולי והמקצועי. מודלים קודמים
מיקמו את אנשי המקצוע בראש ההייררכייה
המקצועית ומנעו מהם לעִתים הבחנה בצרכים
רגשיים ותרבותיים של לקוחותיהם וחבירה אליהם,
מכיוון שצרכים אלה נתפסו כלא הולמים או לא
חשובים לעומת מה שנבע מן ה"ידע" הרפואי או
הפסיכולוגי. התוצאה הטבעית של גישה משתפת
היא, למשל, שימוש בשפה הולמת מבחינה דתית
(נושאים הנוגעים במין יתוארו כללית כ"צניעות",
אבר מין יהיה "ברית קודש" ועוד), ובשירות כזה
תהיה הקפדה על מטפל גבר לילד ומטפלת
לילדה.
מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים הייתה
עובדת קהילתית, ועם בואה ליישוב היא סברה שאי
אפשר לקיים תהליך כלשהו של דיון ובירור צורכיהן
של משפחות וילדים בעיר בלא נציגות רבנית
הולמת של הקהילה. בהייררכייה המקצועית הובעו
ספקות ביעילותה של גישה זו, מחשש שהחלטות
מקצועיות יוכפפו להחלטות רבניות ול"דעת תורה".
עם זאת הייתה הבנה שרב העיר הוא בעל תפקיד
קהילתי וחינוכי ממדרגה ראשונה לקהילתו, והוא
מכיר אותה ואת רחשיה הסמויים היכרות עמוקה.
על פי התפיסה המקצועית שנבנתה על רקע זה
הלכה למעשה, לרב השותף לוועדה מקצועית שני
תפקידים:
- ברור שאדם חרדי לא
"משגיח כשרות"
א.
ישתה כוס מים בלא בדיקת ההכשר. על אחת
כמה וכמה ברור שאדם חרדי לא יקבל תכנית
טיפולית כלשהי לילדיו אם אין לה הכשר רבני
המתאים להשקפותיו. תפקידו של הרב השותף
להחלטות המקצועיות לוודא שהדברים אכן
מתקיימים.
מגשר בין ההיבט המקצועי ובין המשפחה
ב.
- משפחות חרדיות רבות אינן בעלות ידע
פסיכולוגי או התמצאות בשירותי הרווחה
המוצעים להן. הרב היועץ לוועדה יכול לקיים
עם המשפחה תהליכים לפני הוועדה, במהלכה
ולאחריה, מתוך חיבור לחששות ולהתנגדויות
שהיא חווה. אין מתאים מהרב, שהמשפחה
אמונה על פסיקתו, כדי להתלבט ולחשוב עמו
על קשיים אלה.
כך קרה שרבנים היו חברים קבועים בוועדות
החלטה ביישוב, לצד פסיכולוגים חינוכיים וגורמי
, ונוצרו קשרים שוטפים
90-
רווחה מראשית שנות ה
של עבודה ואמון. למעשה נבנה מעין משולש:
קודקודו - הרב, ובסיסו - השירות הפסיכולוגי-
חינוכי והרווחה. כל צד הבין את התשומה ההכרחית
של הצד האחר לטיפול "הנכון" בילדים שנפגעו:
זה המקשיב להלכה היהודית, למסורותיה ולדרכי
הפנייה שלה אל הציבור החרדי, וזה המשלב ידע
מקצועי וחברתי נחוץ כדי להעניק עזרה לילדים
שחוו פגיעה או התעללות.
גורמים הקשורים
בהתפתחויות במרחב
המקצועי בנושא פגיעה מינית
בילדים
החל נושא ההתעללות המינית
80-
משנות ה
בילדים לתפוס מחדש מקום בקרב הקהילה
המקצועית. הופיעה ספרות מקצועית מעודכנת,
ובד בבד החל תהליך של "חשיפת סוד הפגיעה"
גם בקרב הקהילה המקצועית. הייתה תחושה