41 / 64
41
2009
יולי
עט השדה
פרלוד
פרלוד
שאלות של שייכות...
מתוך דברים של משתתפי התכנית "רשתות" - תכנית לפיתוח רשתות חבתיות ועסקיות בקרב בני נוער
"עולה לי בראש השאלה: 'כמה זמן אדם צריך להיות פה עד שהוא נחשב
ישראלי?' בהתחלה, כשבאתי, עבדתי בארגון פוליטי, והאמת - אני פחות
מדבר פוליטיקה עם ישראלים. כי ניסו ממש לחתוך לי את הראש, כאילו 'מי
אתה, כמה זמן אתה פה?' 'אני פה שנה, אני פה שנתיים', 'אה, אתה לא יודע
כלום. תחיה פה, תדע מה המציאות פה.'
ביום-יום למדתי לחיות עם זה, ואני שותק.
יש את הדברים הגדולים, כמו הדיון הפוליטי, והדברים הקטנים - ההרגלים
ביום-יום, שפשוט מרגיזים. 'אתה אמריקאי, אתה עדין מדיי בשביל המקום
הזה, אתה מנומס מדי.'
בימים הראשונים שלי בקידום נוער חייכתי הרבה, הייתי נורא שמח, אני עובד
סוציאלי, העברית שלי טובה מספיק כדי לעבוד בשטח, ואז קלטתי - אני
מחייך באמת יותר מדיי. אנשים פה לא יודעים איך להגיב. סתם, אני ברכבת
ומישהו מסתכל עליי ככה, ואני אומר: 'שלום, מה נשמע'. אז הוא שואל 'אנחנו
מכירים?!' אני אומר: 'לא, אבל הסתכלת עליי...'
אז זהו - עדיין, אחרי שש שנים פה, אני אמריקאי."
מייקל
"אני רוצה לספר על יום שבת אחד, הייתי בסיור בתל אביב. לקחו אותנו
לפגוש את 'החברה הישראלית'. עכשיו כולם מדריכי נוער ותיקים, מנוסים,
חושבים שהם יודעים הכול - 'מי יפתיע אותי?' בסדר. יורדים
באזור התחנה המרכזית החדשה, מתחילים להסתובב ברחוב
נווה שאנן, ומי שמכיר - רוב העובדים הזרים נמצאים שם
ביום שבת ובראשון. מסתובבים שם, ואתה הולך, ואתה
הישראלי היחיד!
תל אביב, יום שבת, ואתה פשוט הישראלי היחיד.
אני הייתי בהלם חיי. הרגשתי הכי זרה שיש. ואז, בנוסף לזה, נכנסנו לתוך
כנסייה וכל האפריקאים שרים, רוקדים ומנגנים, ועומדים חבורה של עשרה
מדריכי נוער ישראלים, יהודים, וחושבים: 'אוקיי, זה במדינה שלי, ועכשיו מי
כאן הזר? אני או העובד הזר?'"
עדי
אני וחברה שלי טסנו לאתיופיה לטיול שורשים. עליתי לארץ בגיל
2004-
"ב
שלוש וחצי, אז אני לא מכירה את המדינה. זו הפעם הראשונה שראיתי את
המקום, כבוגרת. הגענו לשדה התעופה, יצאנו. זו הייתה הפעם הראשונה
שהייתי במקום שיש בו רק שחורים... כאילו, זה קצת מצחיק, כי אני בעצמי
שחורה, אבל זה היה לי ממש ממש מוזר! הדבר הכי מוזר שהיה לי! לקח לי
כמה ימים לעכל את זה - שאני הולכת ברחוב ורואה רק שחור.
מובן שאחרי כמה ימים התרגלתי, אבל שם הרגשתי הכי זרה."
מיכל