33 / 64
33
2009
יולי
עט השדה
רגישות רב-תרבותית - כלי הכרחי בטיפול בקטינים שתקפו מינית
מתבגרים ומתבגרות נתקלים
במשפחה ומחוצה לה במערכות
ערכים ותפקידים מנוגדים.
האמביוולנטיות והפנמת הערכים
החברתיים גורמות, מחד גיסא
- להתאמה קיצונית וכפייתית
לערכים ולנורמות של בית
הספר וקבוצת הגיל, ומאידך
גיסא - לתוקפנות גלויה וסמויה
כלפי ההורים, המסמלים עבור
המתבגרים את יסוד הקונפליקט.
אחריות ואשמה -
ק
אחריות ואשמה הם שני מושגים מהותיים הנידונים
הן בעבירות מין והן כנגזרות חשובות של הגירה.
קבלת אחריות ותחושות אשמה הם מהמושגים
החשובים ביותר בהקשר של תקיפה מינית.
מקצת עברייני המין אינם מקבלים עליהם אחריות
למעשיהם, אינם מרגישים אשמה, ולעִתים כלל
אינם חושבים שעשו מעשה רע. לעומתם, יש
שמרגישים בושה ואשמה על מעשיהם. מעניין
לציין בהקשר זה שגם רבים מקורבנות התקיפה
המינית מרגישים אשמה או מקבלים עליהם
אחריות מסוימת בנוגע לתקיפה.
קבלת האחריות למעשה התקיפה היא השלב
הראשון הנדרש בטיפול.
העלייה מאתיופיה (שלא כעלייה מברית המועצות
) אופיינה ברצון
1992 ,
לשעבר, למשל - מירסקי
רב לעלות, בתפיסה כמעט מיסטית של העלייה
לארץ הקדושה ששם "הכול יהיה בסדר", וכגודל
הציפייה גודל האכזבה. בבואם ראו העולים כי
"לא הכול בסדר" ולפעמים אף "הכול לא בסדר.."
- ההורים מאוכזבים, וכן הילדים. הילדים חשים
אכזבה מהוריהם, והם אף מאשימים אותם,
בבחינת "הבטחתם - ולא קיימתם". יהודי אתיופיה
אינם מרבים בהבטחות, אך הם מעניקים חשיבות
רבה למילוי כל הבטחה. הבטחה נקראת "קאלה
מגבט"; אם מישהו הבטיח, זה אומר שהוא יכול
לקיים, כלומר - על פי הקוד התרבותי הבטחה
היא התחייבות לקיים. אם אדם אינו מקיים את
הבטחתו, הדבר נתפס כאילו הוא אינו רוצה לסייע,
הוא אינו מחשיב את עצמו ואף ילדו אינו חשוב
לו. לכן ההבטחה ש"בישראל הכול יהיה בסדר"
נתפסה כהתחייבות, על ידי מקצת הילדים לפחות,
ומכאן האכזבה וההאשמה במפגש עם המציאות.
עניין זה משמעותי ביותר כשמדובר במערכת
יחסים טיפולית, שמעצם מהותה היא רצון לסייע.
המשפחה והתפקוד ההורי -
ק
המעבר לישראל והשינוי התרבותי יצרו דפוסי
התמודדות שונים בין בני הנוער להוריהם.
לדוגמה, כפי שצוין לעיל, אצל רבים מיוצאי ברית
המועצות לשעבר חלה ירידה של ממש בסטטוס
של עיסוקי ההורים, מה שהשפיע הן על מצבם
הכלכלי והן על הדימוי של ההורים בעיני עצמם
ובעיני הילדים.
התופעה בולטת מאוד בקרב יוצאי אתיופיה:
במעבר לישראל המשפחה והקהילה איבדו מכוחן.
הפגיעה המרכזית הייתה במערכת המשפחתית
ובתפקודה. התפקיד ההורי המסורתי כפי שהיה
באתיופיה כבר אינו ברור; במקרים רבים ההורים
אינם יודעים כיצד למלא אותו על פי דפוסי ההורות
של החברה הישראלית הפלורליסטית, הורות
כה שונה מזו שהכירו באתיופיה. ההורים יוצאי
אתיופיה הם המודל של הילד להפנמה, אך הם
בעצמם עדיין לא הפנימו את הערכים והתפקידים
החברתיים החדשים, ולכן אינם מייצגים אותם
נאמנה.
מתבגרים ומתבגרות נתקלים במשפחה ומחוצה
לה במערכות ערכים ותפקידים מנוגדים.
האמביוולנטיות והפנמת הערכים החברתיים
גורמות, מחד גיסא - להתאמה קיצונית וכפייתית
לערכים ולנורמות של בית הספר וקבוצת הגיל,
ומאידך גיסא - לתוקפנות גלויה וסמויה כלפי
ההורים, המסמלים עבור המתבגרים את יסוד
הקונפליקט. נאמנות קיצונית להורים, לערכיהם
ולאורחות חייהם עלולה להביאם למצב של חוסר
התאמה למציאות הסובבת אותם, חוסר התאמה
שיתבטא בבלבול, בחוסר אונים ובהסתגרות.
הקיצוניות השנייה היא דחייה מוחלטת של ההורים,
מכיוון שהמתבגר תופס את הוריו כמי שמחבלים
ביכולתו להסתגל למציאות הישראלית.
כשמדובר בתקיפות מיניות, לתפקוד ההורי
ולמערכת החיים בבית יש משמעות עצומה, הן
כגורם בעצם ביצוע עבירות המין על ידי קטינים
Johansen &
והן כגורם משפיע בטיפול (
Doonan
, 2006;
Schaldale
, 2006;
.)
Zankman & Bonomo
, 2004
אפשר להדגים זאת על ידי
מקרה של ילד קטן שתקף
בעקביות, תקיפות חמורות
למדיי, את אחותו הקטנה
ממנו וכן ילדים אחרים.
בשל המצב בבית (הזנחה,
תפקוד הורי לקוי) ועקב
התקיפות המיניות הוצא
הילד למרכז טיפולי. שם
הוא זכה להתייחסות, להכלה
ולתמיכה, ונקבעו לו גבולות
ברורים. התקיפות המיניות
פסקו (לפחות ככל הידוע לנו בעת
כתיבת הדברים האלה, כמעט שנה
לאחר הוצאתו מהבית).
גבולות -
ק
נושא הגבולות הוא גורם מרכזי בתהליך
ההסתגלות של העולים. זהו נושא מהותי בתקיפה
בכלל ובתקיפה מינית בפרט. התוקף אינו מכבד
את גבולות האחר. הוא "חודר" אל גופו ונפשו של
הקורבן, ולמעשה הוא מפר גם את גבולותיו שלו.
בתרבות האתיופית הגבולות ברורים מאוד והגדרת
התפקידים נוקשה ביותר, גם בבית, ביחס שבין
הילדים להוריהם, וגם כלפי המערכות שמחוץ
לבית. גבולות הם ציר מרכזי בהתפתחות האישיות,