28 / 64
28
2009
יולי
עט השדה
שרי גרבלי
והאישה החלה לעלות לביתם. בהיותה לבדה
בחדר המדרגות תקף אותה הקטין, הפילה לרצפה,
חטף ממנה את התיק ובו הכסף ומסר אותו לבגיר.
הבגיר נמלט עם התיק ונסע לאילת, שם בזבז
את כל הכסף. הקטין ברח, אך נתפס אחר כך
בידי המשטרה, והוא זה שעמד לדין לבדו. לקטין
לא היה רישום פלילי קודם. הקטין סירב להפליל
את הבגיר, שהוא למעשה אחיו הבכור, בעל עבר
פלילי עשיר. האישה צעקה לעזרה ופונתה לבית
החולים לטיפול בכתף שנפגעה. מאז קשה לה
יותר לטפל בבעלה. היא הייתה משענתו היחידה.
שניהם איבדו את תחושת הביטחון, טראומה נפשית
טלטלה אותם ואובדן הכסף גזר עליהם שלא יוכלו
לשוב ולפגוש את בנם ומשפחתו עוד.
תהליך האיחוי החל בהחזרת מלוא סכום הכסף
שנשדד - תנאי מוקדם לקיום הדיאלוג. רק לאחר
שהקשישים קיבלו את כספם בחזרה הם הסכימו
לבוא למפגש המשותף, עם בתם הדוברת עברית.
הנער בא עם הוריו ועם הסנגור שלו. סדר הישיבה
בחדר לא נקבעמראש; הקשישים ישבו בין המגשרת
לבין הבת, לצדה ישבו הסנגור, ההורים, הנער וקצין
המבחן שסגר את המעגל. בין שני הצדדים נשמר
קשר עין וקשר אוזן, אבל לא הייתה ביניהם קרבה
פיזית. הנער הקשיב לקשישים שסיפרו ברוסית את
סיפורם ותיארו איך הפגיעה שינתה את מצבם. הם
הקשיבו לדברי הסליחה והחרטה של הנער והוריו
שסיפרו בעברית את סיפורם. רק ברגע הפרידה
התקרבה הקשישה אל הנער, נגעה בזרועו והביטה
ישירות בעיניו ודמעות בעיניה. הנער אמר לה: "את
יכולה להיות הסבתא שלי, בבקשה אל תפחדו
אם תראו אותי ברחוב". לא נחתם מסמך הסכם
בין המשתתפים, משום שהכסף הוחזר עוד קודם
למפגש, והתקשורת הלא-מילולית אפיינה את
המפגש יותר מהתקשורת המילולית.
,)1990(
כמו בממצאי המחקר של סוּ וסוּ
ההקפדה על קרבה ועל מרחק בין האנשים בעת
המפגש, שפת גוף המעבירה מסר יותר ממילים
- קריצה, חיוך, מבט, צחוק, מחוות ותנועות -
כל אלה יוצרים תקשורת, וכן צלילים מילוליים,
לחישות, מקצב, היסוס, הרמת קול ושתיקות.
ישנן תרבויות מסורתיות המקדשות את השתיקה,
כי היא שומרת על זכותו של אדם לתרגם את
מחשבותיו ורגשותיו למילים, ואילו בתרבות
המערב השתיקה מביכה ויוצרת אי-נוחות. העושר
של השפה והעיטור המילולי של הסיפור חשובים
לעִתים מתוכן הסיפור, וגם הברות מועטות, כגון
"או הא", יכולות להיות מלאות משמעות בהקשר
חברתי מסוים. עוד גורמי-על מקשים את הבנת
סימני התקשורת בין תרבויות שונות: דגש על
אינדיווידואליות, תחרותיות, נקיטת פעולות, חשיבה
רציונלית-ליניארית, אתיקה דתית, הערך של
קשרי-דם ורישות בקהילה, יחס בין האדם לטבע
ומימוש עצמי. מעבר לכל אלה, כדי לקדם את
רעיון האיחוי, אולי עלינו לדעת כיצד המשתתפים
בקונפליקט מבינים ומעריכים את מושג הצדק,
ולברר אם יצאו מהתהליך בתחושת הוגנות בראייה
האישית. הדבר נכון במפגשים שכל המשתתפים
בהם שייכים לתת-תרבות מוגדרת וגם במפגשים
בין אנשים מתת-תרבויות שונות או מקוטבות.
ההסכם שנחתם בין המשתתפים במפגש משקף
פעמים רבות את התשובה לשאלה זו.
רגישות תוך-תרבותית
הרגישות התוך-תרבותית מוצאת ביטוי בפרקטיקה
גם במקרים שבהם הנפגע והפוגע באים מאותה
תת-התרבות, דוברים את אותה שפה ומבינים
את משמעות הדקויות המשותפות להם. המכתב
המובא כאן נכתב על ידי נפגע העבירה, לאחר