26 / 64
26
2009
יולי
עט השדה
שרי גרבלי
"נישות תרבותיות" מול תרבות
"הזרם המרכזי"
האם נכון לעצב מודל ב"מידה אחידה", שיתאים
לכול, או שראוי לעצב מודלים שונים, מיוחדים,
) מסביר
1998(
עבור "נישות תרבותיות". אומברייט
שתפיסת מהות הצדק וסגנונות תקשורת מושפעים
מאוד מהסביבה התרבותית. עבודה עם אנשים
מתרבויות שונות, ובייחוד ניהול סכסוכים ביניהם,
מאתגרת בבחינת הפוטנציאל, הכשלים והסיכונים.
אי-הבנות הנובעות מהבדלים ברקע התרבותי של
הפוגע, של הנפגע ושל המגשר יכולות להוביל
לקצר בתקשורת, לאי-הבנות רגשיות, וגרוע מכך
- לקורבנוּת חוזרת ולהרס של המאמץ המושקע
ושל התקווה לאיחוי היחסים בהקשר חוצה-
תרבויות. הערך של מניעת קורבנוּת חוזרת של
הנפגע וניהול תהליך הוגן בעיני המשתתפים בו
הוא ציר מרכזי בתהליכי האיחוי בתכנית.
הבדווית. ייתכן כי הדבר היה קשור לכך שנפגעת
העבירה היא נהגת יהודייה שאספה במכוניתה את
הנער ואת שני חבריו בשעת לילה מאוחרת והנער
ניסה לשדוד אותה באיום סכין; היא לא איבדה את
עשתונותיה, עצרה את הרכב, חילצה את עצמה
מחגורת הבטיחות, יצאה מהרכב וצעקה לעזרה.
למזלה הטוב, בצומת המואר היו שני גברים שחזרו
מההפגנות בזמן הפינוי בגוש קטיף, והם שרדפו
אחרי הנער שברח בחושך, תפסו אותו והזעיקו
את המשטרה. הנער הסביר שלא הייתה לו כוונה
לפגוע בגופה של הנהגת - הוא רק רצה לקחת
את הרכב ולמכור אותו לחלפים. הנהגת, תושבת
מרכז הארץ, אמנית שחזרה מהופעה, הסכימה
לבוא לתהליך עם בעלה, לפגוש את הנער
והוריו, לדבר אִתו על רגעי הפחד והאימה ועל
ההתגברות שלה עליהם, על הנזק שנמנע ממנה
ועל כפיות הטובה שלו כלפיה. היא הייתה מוכנה
לעשות זאת גם כדי להשפיע על החלטת בית
המשפט המחוזי בעניינו. המפגש התקיים באחת
הערים היהודיות בנגב, רחוק מהעין הציבורית
והקהילתית שלו ושלה. להורי הנער היה חשוב
שלא לחשוף את עצמם בכאב הבושה בקהילה
שהם חיים בה, ולכן הם אמרו: "מה שאתם עושים
טוב לנערים היהודים, טוב גם לבן שלנו". המפגש
התנהל בעברית משובצת במילים בערבית. אחותו
של הנער דוברת עברית שימושית רהוטה, וההורים
מדברים עברית חלקית. התרגום, במידת הצורך,
נעשה על ידי כל המשתתפים - במאמץ למצוא
את המילים הנכונות ולהעביר את הרעיונות
והכוונות שהן מעבר למילים, ועם זאת - לא לחסום
את הדינמיקה החופשית של ההידברות.
תהליכי האיחוי בצל הסכסוך
הישראלי-ערבי
עד היום רק מעטים ממפגשי האיחוי חצו גם את
שאלת הסכסוך הישראלי-ערבי. במפגשים הללו
הנפגע כמעט תמיד היה יהודי והפוגע היה ערבי
או בדווי. הנערים הערבים באים לערים הגדולות
היהודיות כדי ללמוד, לעבוד, לקנות ולבלות. כאן
הם מבצעים את העבירות, רחוק מהעין הפקוחה
של המשפחה והקהילה. נערים יהודים לרוב אינם
באים ליישובים ערביים, ולכן גם אינם מבצעים
עבירות נגד האוכלוסייה הערבית; הם מבצעים
את העבירות ביישובי מגוריהם. מפגשים בין ערבים
ליהודים מתאפשרים מדי פעם בעבירות הקשורות
לרכב; הן מתבצעות בדרכים ואינן נבנות מראש
על בסיס הסכסוך הישראלי-ערבי.
על מורכבותם של תהליכי האיחוי בין יהודים
לערבים בצל הסכסוך הפוליטי אפשר ללמוד
ממקרה שהיה בירושלים. לפני זמן לא רב הופנו
הרגישות של התכנית לשונוּת הרב-תרבותית
נבחנת כל העת. הסיכון הגדול ביותר בראייה
חוצה-תרבויות הוא בהכללת יתר ובאבחנת יתר בין
תת-תרבויות בתוך התרבות הגדולה. למשל, היה
מעניין לגלות שהוריו של נער פוגע - ממוצא בדווי,
באחת הערים בנגב - העדיפו את תהליך האיחוי
המקובל בטיפול בנערים יהודים על פני תהליך
בעל אפיונים קהילתיים ברוח המסורת והתרבות