27 / 64
27
2009
יולי
עט השדה
תהליכי איחוי בראייה רב-תרבותית
אל התכנית שלושה נערים יהודים, תושבי אחת
השכונות החרדיות בירושלים, לאחר שביצעו
עבירה של תקיפה ופגיעה ברכב במזיד. נפגע
העבירה - נהג מונית ערבי, העובד לפרנסתו
בחברת מוניות שמסכימה להעסיק נהגים ערבים.
ושאלו את
23:00
הנערים עצרו את המונית בשעה
הנהג כמה תעלה להם הנסיעה. הם לא הסכימו
לסכום שהנהג נקב, קיללו אותו, איימו עליו, משכו
את הדלת הפתוחה עד שניזוקה, זרקו אבנים על
הרכב עד שכולם נמלטו מהמקום, מפוחדים
מהדימויים התרבותיים המוקצנים על ידם
בשני הצדדים. התיק הפלילי הועבר
לפרקליטות, להכנתו של כתב אישום
נגד הנערים. לפי חוק זכויות נפגעי
, הפרקליטות בדקה
2001
עבירות
עם נהג המונית, נפגע העבירה,
אם הוא מסכים להעברת פרטיו
אלינו.
משהסכים בעל המונית לתת
לנו את פרטיו, יצרתי אִתו קשר.
פגשתי אדם מוכה ברוחו, חרד
ופגוע, מוצף צער רב. ניכר שהחיים
כלל לא האירו לו פנים, והאלימות
נגדו החריפה עוד את מצוקתו
האישית. כמו נפגעי עבירות רבים, גם
הוא שאל: "למה? רק בגלל שאני ערבי?"
גם לו יש אישה וילדים שיצא לפרנס בעבודתו
באותו הלילה. מאז הוא אינו עובד בלילות ומקפיד
לחזור לביתו לפני השקיעה. פרנסתו ירדה, וגברה
העצבות שנוספה לחייו. תמורת כמה מאות
שקלים תיקן הנהג את דלת המונית, כדי שיוכל
לחזור לעבוד, אבל את העלבון והפגיעה הנפשית
לא הצליח לתקן. לזה אין מחיר. ההזדמנות
להידבר עם הנערים הפוגעים והוריהם נראתה לו
הולמת בתחילה, אפילו חשב לבוא למפגש עם
שנה. ואולם, כאשר הגיע הזמן
18
בנו הבכור, כבן
לתאם את מועד המפגש המשותף, הוא חזר בו
מהסכמתו. הוא הסביר לי שהנערים האלה אינם
מכירים את פניו, ואם יראו אותו - אולי יתנכלו לו
שוב או ישלחו את חבריהם במקומם. הפחד היה
חזק מהצורך למצוא מעט הכרה בעוול, לקבל
תשובות, לחדש את תחושת הביטחון האישי,
לחוש הגינות והעצמה, לקבל החזר כספי עבור
הנזק שנגרם לדלת המונית, לספר את סיפורו
ולזכות בהקשבה לסיפור האמת שלו מצד מי
שפגעו בו.
הוא לא אמר לי שהוא חושש גם מההתנכלויות
של חבריו בסביבתו הערבית, אם יידעו על כך, כי
אז הוא עלול להיחשב ל "משת"פ", בוגד, בעיני
סביבתו הטבעית.
הפוטנציאל והסיכון טמונים
בתקשורת הלא-מילולית
הרכב האוכלוסייה בחברה העירונית בארץ מזמן
פעמים רבות הבדלים בולטים בין הצדדים. כזה
הוא המקרה של נפגעי עבירה - זוג קשישים עולים
מברית המועצות לשעבר, דוברי רוסית בלבד,
לחייהם, ונער פוגע - יליד הארץ,
70-
בשנות ה
דובר עברית בלבד. שתי המשפחות מתמודדות
שנים מפרידות בין
55-
בקושי עם מצוקות החיים, ו
הנער הפוגע לבין הקשישים.
במשך שמונה שנים חסכו בני הזוג סכום כסף
מקצבת הביטוח הלאומי שלהם כדי לנסוע
לבלורוס, כל עוד יש בהם די כוח למסע הזה,
לבקר את בנם ומשפחתו שנשארו שם. הכסף
הספיק לזוג כרטיסים הלוך וחזור, לסיוע כספי
לנכדה למימון לימודיה בברלין ולסיוע לבנם, בשל
המצב הכלכלי הקשה בבלורוס. הם הוציאו, לאור
ש"ח בקניון בעיר וחזרו לביתם. כל
30,000 ,
היום
העת צפו בהם מהצד שני "צברים" צעירים, בגיר
וקטין, אשר זיהו את חוסר האונים החברתי של
זוג הקשישים. "טרף קל". הם עקבו אחריהם עד
סמוך לביתם. הבעל ישב לנוח על הספסל בחוץ
עבודה עם אנשים מתרבויות שונות,
ובייחוד ניהול סכסוכים ביניהם,
מאתגרת בבחינת הפוטנציאל,
הכשלים והסיכונים. אי-הבנות
הנובעות מהבדלים ברקע התרבותי
של הפוגע, של הנפגע ושל המגשר
יכולות להוביל לקצר בתקשורת,
לאי-הבנות רגשיות, וגרוע מכך -
לקורבנוּת חוזרת ולהרס של המאמץ
המושקע ושל התקווה לאיחוי
היחסים בהקשר חוצה-תרבויות.