21 / 28
21
2008
יוני
עט השדה
. תלות יוצרת הכרח באינטראקציה רבה עם
תלות
מטפלים, בהם גם כאלה העלולים להיות פוגעים
(טיפול בסיטואציות אינטימיות וריבוי מטפלים).
ביחסי הגומלין נוצר חוסר איזון שמאפשר להפוך
סיטואציה לפוגעת, יש חשש לדווח על פגיעה פן
תיפגע התמיכה ההכרחית, ויש רצון לרצות דמויות-
סמכות (ממאפייני המגבלה).
שיפוט מוגבל ואי הבנת הזכויות (חוסר הבנה
ופרשנות מוטעית של הניצול, קושי בהבנת המותר
. אנשים עם מוגבלויות עלולים שלא להיות
והאסור)
מודעים לכך שהתעללות מינית היא ניצול. היא
אסורה על פי החוק ואינה נורמטיבית. הם עלולים
שלא לספר לעולם על סיטואציות של התעללות
מינית.
מאפשר
חוסר בכישורים חברתיים ובחינוך מיני
מצבי ניצול ומקשה על בעלי מוגבלויות ליצור
קשרים בריאים.
בידוד חברתי
מגעים פיזיים מרובים
הספרותמעידהשילדים עם נכויות נתקלים במצבים
של ניצול לרעה שאינם מוכרים בדרך כלל לילדים
ללא נכויות, כגון אלה:
. היעדר חשיפה לגירויים
הגבלה פיזית
(אינטלקטואליים, חברתיים ואחרים) פוגע בסיכויי
הילד לממש את הפוטנציאל שלו ולהגיע לרמת
התפקוד המיטבית לנכותו. הגבלה זו נגרמת לעִתים
משום שלהורים יש קשיים טכניים בהוצאת הילד
מביתו (למשל - ברכב אין סידור מתאים לילד),
ולעִתים מתוך תחושת בושה וחוסר רצון לחשוף את
הילד "החריג" לעיני כול.
. ילדים
ניצול לרעה בבדיקות ובטיפולים רפואיים
נכים זקוקים לבדיקות ולטיפולים רפואיים ופרא-
רפואיים תכופים. במצבים אלה זכויותיהם
הבסיסיות עלולות להיפגע בגלל חוסר רגישות
לצורכיהם. לעִתים בודקים אותם או מצלמים אותם
ברנטגן בלי להקפיד על צנעת הפרט, הם אינם
מקבלים הסבר על מהלך הבדיקות הצפויות להם.
אין רגישות מספקת לתגובותיהם בזמן הבדיקות -
בשל התפיסה הרווחת שילד נכה אינו מסוגל להבין
את המתרחש סביבו. לעִתים רופאים מתייחסים
לילד נכה כאל "מקרה רפואי מעניין" ולא כאל פרט
שווה-ערך הזקוק לסיוע של איש מקצוע. יש גם
ניצול לרעה של נכות הילד המתבטא במתן תרופות
שלא לצורך או במינון מופרז שלהן, לכאורה - כדי
"להרגיע" אותו, ולמעשה - כדי להקל על המטפלים
בו. ניצול זה שכיח יותר כאשר הילד שוהה במוסד.
ב. גורמי סיכון הקשורים במשפחה
ילדים בעלי מוגבלויות חשופים להתעללות ולהזנחה
רגשית בתוך המשפחה יותר מילדים ללא נכויות.
לקשיים הרגשיים הקשורים בגידול ילד בעל צרכים
מיוחדים יש השפעה על מצבי התעללות והזנחה.
ההיבט הרגשי כולל, מצד אחד, הגנת יתר על הילד
), ומצד אחר - הזנחת הצורך
over protection
(
שלו באהבה ובחום, הפלייתו לרעה לעומת הילדים
האחרים במשפחה, התעלמות ממגבלותיו ופיתוח
ציפיות לא מציאותיות כלפיו. לעִתים מענישים את
הילד ולא מביעים כלפיו אהבה משום שאינו עומד
.)2001 ,
בציפיות (מרום ועוזיאל
הציור נבחר מתוך תערוכה בנושא “אנשים בעלי מוגבלות מדברים ומציירים די לאלימות”,
.2004 ,
באדיבותה של עיריית תל אביב, עו”ס דיצה מורלי שגיב
ג. גורמי סיכון הקשורים בחברה
תפיסות חברתיות הן גורם להתעללות מחוץ
למשפחה. חוסר מודעות וחוסר הבנה וקבלה של
האדם בעל המוגבלות כוללים לעִתים דחייה, חוסר
הערכה, האשמה, שמירת מרחק ויצירת חוסר
אונים - כל אלה מגבירים את הסיכון לפגיעה. דעות
קדומות ותפיסות מוטעות של הציבור לגבי מצבו
המנטלי של האדם הנכה, כגון "הוא לא מרגיש",
מגבירות את פגיעותם של אנשים בעלי מוגבלות.
העמדות החברתיות, כלפי נכים בכלל וכלפי
ילדים נכים בפרט, מצדיקות מעשי תוקפנות
כלפיהם, משום שהם נתפסים כפחות "אנושיים"
וכבעלי פחות "זכויות" מאנשים רגילים. אמונות
פרימיטיביות אחדות משפיעות על נטייה להאשים
את הילד הנכה במצבו או להתייחס אל נכות הילד
כאל "עונש" שהוטל על הוריו בגלל חטאיהם. כמו
כן, במציאות העגומה החברה מתייחסת באופן
"סלחני" יותר לפגיעות באזרחיה ה"נחותים"
מלפגיעות באזרחים בעלי סטטוס חברתי גבוה יותר.
התייחסות חברתית זו, כלפי הפוגעים, מעבירה מסר
חברתי עמוק ומשפיעה על ההסתברות שתתרחש
פגיעה באותה חברה.