28
2008
יוני
עט השדה
ד”ר מיכל קומם
שבין גברים לנשים. חוויות חיים של נערות רבות
דומות זו לזו; עובדה זו משקפת את ההבנה שחוויות
אלה אינן מבטאות בעיה אישית שלהן, להפך -
הן ביטוי למציאות חברתית של יחסי כוח בחברה
שבה נערות חלשות יותר, “מותרות”. אפשר לראות
דוגמה בסיפורה של מ’, שנפגעה מינית. לתופעות
המוסברות ברמה האישית-פסיכולוגית יש מקורות
ברמה החברתית-פוליטית הרחבה יותר: מ’, כמו
נערות רבות, נפגעה מינית - לא בגלל בעיות
נפשיות שלה אלא בגלל שהפיכתן של נערות
לאובייקט בשיח הציבורי כאילו מתירה “שימוש”
מיני בהן. הפיכת נערה לאובייקט “משחררת” את
מי שמתבונן בה מההכרה בכך שלנערה יש רגשות,
שהיא עלולה לחוש כאב או להיפגע. המרחק מכאן
לעשיית שימוש באובייקט לצרכיו האישיים של
המשתמש קצר. לאחר הפגיעה מותר להאשים
את הנערה במצבה, שכן היא הייתה צריכה לשמור
על עצמה. עצם הבחירה בהתייחסות פסיכולוגית
משקפת הבדלי כוח שבמסגרתם החברה יכולה
לאבחן או לתייג את הנערה ולא לראות בעיה
במציאות המאפשרת פגיעה בה. ה”פוליטי”
בהקשר של נערות המתמודדות עם מצוקות בחייהן
מושפע מהעובדה שבחייהן של מי שהוגדרו “נערות
במצוקה” חוברים גורמי שוליות כמו עוני, הגירה,
אתניות, ואלה יוצרים - נוסף על התבגרות ומגדר -
.)2000 ,
מצב ייחודי (קרומר-נבו
דיון ברוח שלושת העקרונות שתוארו מכיר בקיומו
של מבנה חברתי המשפיע על מציאות חייהן
של נשים ונערות, וכן בקיומה של מציאות חיים
ספציפית, אף היא מושפעת ממבנה חברתי היוצר
מציאות חיים קשה יותר עבור נשים מקבוצות שונות,
כגון נערות שמתמודדות עם מצבי מצוקה. ההכרה
במשותף מאפשרת חיבור בין מציאויות החיים
של נשים שונות - חיבור ולא תיוג. ההכרה, שעל
אף החיבור קבוצות נשים שונות מתמודדות עם
מציאויות שונות, פותחת פתח לראיית ההתנהגות
השונה כהתמודדות ולא לתייגה כפתולוגיה.
ברוח גישה זו, כדי להציע עזרה לנערות המתמודדות
עם מצבי מצוקה אנו פועלים על פי כמה עקרונות.
עקרונות אלו נוסחו על ידי פרופ’ מישל פיין,
פסיכולוגית פמיניסטית אמריקאית, בסמינר “נערות:
מחקר, מדיניות ופרקטיקה” שהתקיים באוניברסיטת
:2006
, בדצמבר
אשלים
בן גוריון בשיתוף
. יצירת “אנחנו” - בין נערות לבין עצמן ובין נערות
1
לנשים, בעבודה עם קבוצות נערות, והדגשת
הדמיון במצבי החיים: לא רק לי קשה, לא רק בי
פגעו, לא רק אני מתלבטת אם להמשיך ללמוד
או לעבוד. ההכרה בדמיון מפחיתה מתחושת
החריגות, מהבעייתיות. בצד הדמיון גם הכרה
בשונוּת בין נשים, שונות שיש לה משמעות של
הבדלי כוח. דוגמה ליצירת “אנחנו” בדרך של
פעולה בקרב נערות אפשר לראות בתכנית
הכשרה של צוותי העובדות בבתים החמים
לנערות, בשיתוף המשרד לקליטת העלייה,
, קרן רש”י וקרן אורן.
אשלים
משרד הרווחה,
בתכנית משתתפות כלל הנשים בבית: עובדות
סוציאליות, אימהות בית, מנטוריות. הידע הנלמד
אינו נשאר נחלתן של הלומדות בלבד - הוא
מועבר על ידן גם לנערות. הנשים העובדות
חושבות עם הנערות יחד על משמעות הידע הזה
בחייהן - בנושאים של זהות, עוני, מגדר, תעסוקה,
מיניות ועוד - ופועלות יחדיו לעשייה משותפת
באחד הנושאים. מתברר, למרות הבדלי הגיל,
המקצוע, המוצא והמעמד, שיש לא מעט דמיון
בין הנשים לנערות.
. יצירת “מקף מחבר” - בתוך האדם ובין אנשים.
2
הכוונה לחיבור בין מרכיבי זהות שונים של כל
אחד מאִתנו: אדם, אישה, אם, יוצאת קווקז,
נפגעת אונס, שואפת להצליח בבגרות, זקוקה
לכסף ועוד... המקפים המחברים מאפשרים
לראות שיש יותר דמיון משוני. עובדת יכולה לחוש
במבט ראשון כי הנערה שבטיפולה שונה ממנה,
ובהמשך לגלות, מתוך הבנה זו, כי יש ביניהן דמיון
רב - ברצונות ובגורמים החברתיים, העדתיים או
המעמדיים המקשים על ההתמודדות. מתוך