94 / 148
רת עילת העושק בחוק הגנת הצרכן. במקרים של יחסי
אמון ותלות מעבירה הדוקטרינה של השפעה בלתי
הוגנת את הנטל אל הצד שנגדו נטענת טענת ההש
־
פעה הבלתי הוגנת, וכך גם בהקשר הצרכני. במילים
אחרות, כאשר מתקיימים יחסי תלות שמכוחם זוכה
הצד החזק בתועלת חוזית שהיא בעליל לטובתו, קמה
הנחה כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת המאפשרת
את ביטולו של החוזה, אלא אם כן יוכיח אחרת הצד
שנגדו נטענת טענת ההשפעה הבלתי הוגנת במסגרת
"העושק הצרכני". יצוין שחוק הגנת הצרכן אינו דורש
מהצרכן המבקש לבטל את העסקה להראות שת
־
נאי החוזה גרועים מהרגיל. מבחינתו די בכך שהת
־
נאים הם בלתי מקובלים או בלתי
סבירים או שיש הפרש בתמורות
החוזיות.
במקרה הנדון לא הצליח בית
האבות להפריך את החזקה
בדבר קיומה של השפעה בלתי
הוגנת. בין הדיירת לבית האבות
התקיימו יחסי תלות ואמון
מיוחדים. הדיירת חתמה על
החוזה תוך ניצול מצוקתה (אי
ידיעת השפה, חולשה גופנית,
נסיבות עריכת העסקה ואופייה,
עיתויה והיעדר היכולת לבחור
בין חלופות). הדיירת לא עסקה
בניהול עסקי המשפחה כך שמ
־
תקיימת אף החלופה של "חוסר
ניסיונו של המבקש" שבסעיף
81 לחוק החוזים. תנאי החוזה היו גרועים במידה
בלתי סבירה מהמקובל לגבי חוזה המשך לקבלת
שירותי דיור מוגן לכל החיים. הדיירת כרתה אפוא
את החוזה בתנאי עושק, ואפשר לבטלו הן על פי
עילת העושק החוזי הן על פי עילת העושק הצרכני.
יורשיה זכאים להשבת הסכום שניתן לבית האבות
בניכוי דמי השהות של המנוחה.
פסק הדין מגלם את הקונפליקט בין דיני החוזים
הקלאסיים לדיני החוזים המודרניים. העובדה שצ
־
דדים חתמו על חוזה ואף הוסיפו כי החוזה מבטא
את רצונם החופשי אינה הופכת אותו כיום לח
־
סין מהתערבות. פסק הדין משקף גישה שכבר באה
לביטוי בעבר ומבקשת להעניק הגנה לנשים חל
־
שות או קשישות שחתמו על חוזים, ובדיעבד טענו
טענות שונות בדבר פגמים ברצון )ע"א 50/3618
,)6.8.2007(
הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית
שבו החוזה הפך בטל תוך שימוש בעילת "לא נעשה
בנק
דבר" כדי להגן על אישה חלשה; ע"א 90/8314
,)12.12.2011(
לאומי למשכנתאות בע"מ נ' קובסי
שבו אישה קשישה ואנאלפביתית, שלא הייתה
"בשיא כושרה המנטלי" (כך בפסק הדין), חתמה
על חוזה הלוואה שבמסגרתו ויתרה על הגנת הדיור
החלוף, ובעקבותיו נקבע כי יש להטיל חובות גילוי
מוגברות על הבנק המלווה(.
בהקשר הנוכחי מודגשות ההבחנות בין סבי
־
בה עסקית לסביבה צרכנית או
"ביתית", כמו גם בין עסקה
חד־פעמית לעסקה מתמשכת.
חוזה בין בית אבות ובין דיירת
בת 19 שהתאלמנה זה עתה
מבעל שאיתו חיה חיים משו
־
תפים למעלה מ־05 שנה, ואשר
היה מופקד על הסדרת החוזים
בעבר, אינו חוזה עסקי רגיל.
ההבנה שבחוזים מסוג זה, וב
־
עצם בכל חוזה בין מפעילי דיור
מוגן לדיירים, ראוי להגן על
הדיירים באה לידי ביטוי בח
־
קיקה המיוחדת של חוק הדיור
ההוגן, תשע"ב־2102 (שלא
חל בעניין הנדון). אך לצי
־
דו קיימים חוק החוזים הכללי,
תשל"ג־3791 וחוק הגנת הצרכן, תשמ"א־1891
ואף חוק החוזים האחידים, תשמ"ג־2891 (שנדון
בהקשר זה על ידי הנשיא ברק ברע"א 79/5811
,
יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום נ' משען
פ''ד נב(4) 541 (8991)). אפשר אפוא להעניק הגנה
לדיירים הן באמצעות עקרונות היסוד של החקיקה
החוזית הן באמצעות החקיקה הצרכנית. עקרונות
היסוד הכלליים הם מופשטים, וכאן באו לידי בי
־
טוי כוחו היוצר ורגישותו של בית המשפט שהש
־
כיל להפעיל עקרונות כלליים אלה בנסיבות העניין,
כשהוא קשוב לערכים החוזיים הנכונים, המבטאים
הבנה נאותה של הפער בין הצדדים, רגישות אנו
־
שית וצדק חברתי.
"העושק הצרכני"
אינו מתמצה רק בניצול
מצוקת המתקשר,
חולשתו השכלית או
הגופנית או חוסר ניסיונו,
אלא עשוי לכלול גם ניצול
של אי ידיעת השפה
שבה נקשרת העסקה,
ניצול בורותו של הצרכן,
וכן הפעלת השפעה
בלתי הוגנת עליו
ינואר 5102
עורך הדין
׀
94
ט
ק
י
ו
ר
פ
פסקי הדין
הגדולים
פ
ו
2014