91 / 148
מינים ביכולתם לזהות תכונות אופי באמצעות מא
־
פיינים של כתב יד, אולם בהיעדר ביסוס מדעי ראיה
זו מעולם לא אומצה כקבילה בהליך פלילי. בדומה
לזה, בודקי פוליגרף רבים סבורים שהמהימנות של
בדיקת הפוליגרף גבוהה מאוד, אולם בתי המשפט
קבעו שראיה זו אינה קבילה, שכן אין מחקר מדעי
בלתי תלוי המאשש את האמונה בדבר המהימנות
הגבוהה של הבדיקה (ראו ע"א 48/16). העדפת אנשי
המעשה על פני אנשי המדע עלולה להגדיל מאוד את
הסיכון להרשעות מוטעות. הקושי לא נובע רק מכך
שלאנשי המעשה יש עניין מסוים בביסוס האמו
־
נה ששיטתם עובדת, אלא גם (ואולי בעיקר) מכך
שההכשרה שלהם מציידת אותם בכלים להקשבה
ולאמונה באמת נרטיבית אך לא לבירור של אמת
היסטורית. ייתכן שלצורך הטיפול אין גם חשיבות
בבירור האמת ההיסטורית; תחושת הזיכרון אמי
־
תית, ודי בכך לצורך הטיפול. אולם עצם הניסיון
המראה כי מטופלים רבים טוענים לקיומו של זיכרון
טראומטי מודחק כזה, אין בו כדי
לבסס את מהימנות הזיכרון. רק
מחקר מדעי - שלרוב נערך על
ידי מי שכלל אינם עוסקים בטי
־
פול - יכול לבחון את המהימנות
של אותם זיכרונות. ההתייחסות
של הערכאות השונות בפרשת
הזיכרון המודחק לאנשי המדע
כבלתי רלוונטיים מכיוון שח
־
לקם לא טיפלו באיש מימיהם
- שגויה. דווקא עובדה זו היא
יתרון כאשר מבקשים להעריך
מהימנות של תזה מדעית.
קושי שלישי הוא ייחודי להליך
הפלילי. גם אם שתי התזות שב
־
מחלוקת ראויות להערכה דומה,
במשפט פלילי, להבדיל מאזרחי, אי אפשר להר
־
שיע אדם כאשר יש תזה מדעית מקובלת השוללת
את הבסיס לראיה שעליה מבוססת ההרשעה. אם
יש ספק מדעי בקיומה של תופעה שעליה מבוססת
ההרשעה (במקרה זה - הדחקה ושחזור של זיכרון
טראומטי), הרי שקיים לפחות ספק סביר.
מובן שלוּ היו ראיות אחרות שהיה בהן די לבסס
הרשעה בפלילים, היה אפשר להרשיע במק
־
רה זה למרות האמור לעיל, אולם אין מחלוקת כי
באף אחד מהתיקים שעסקו בזיכרונות מודחקים
לא נמצאו ראיות אחרות שדי היה בהן להוכיח
את טענות התביעה (לדיון בראיות האחרות שהיו
בתיק הזיכרון המודחק ולטענה כי ראיות אלה
דווקא מפריכות את עמדת התביעה ולא תומ
־
כות בה, ראו אורן גזל־אייל "זיכרון גורלי" (4102)
.
) www . ha - makom . co . il / post / tikim - oren - eyalבמחלוקת הלוהטת סביב קבילותם של זיכרונות
טראומטיים משוחזרים ראוי גם ללמוד מהניסיון
האמריקאי הנרחב. בארצות הברית בשנות ה־08
וה־09 הורשעו נאשמים רבים בעבירות דומות על
סמך עדויות על זיכרונות משוחזרים. עם התפתחות
המחקר המדעי בתחום השתנתה הגישה. בשנים
האחרונות כמעט אין בנמצא הרשעות המתבססות
על ראיות כאלה, וכמה בתי משפט עליונים ובתי
משפט לערעורים החליטו שלא להסתמך עוד על זי
־
כרונות משוחזרים, לפחות בהליך הפלילי, נוכח הב
־
סיס המדעי הרעוע של התאוריה.
הגל הדועך שאפיין את הפ
־
סיקה בארצות הברית הגיע כעת
לישראל. אם בעבר לא נמצאו
תיקים כאלה בישראל, הרי מאז
תחילת העשור הוכרעו לפחות
חמישה תיקים שבהם התבססה
תזת התביעה על קיומם של זי
־
כרונות משוחזרים של עבירות
מין. שניים הסתיימו בזיכוי, אך
שלושה בהרשעה.
בפרשת הזיכרון המודחק ני
־
תנה תשובה לשאלה כיצד אפשר
להרשיע למרות המחלוקת המד
־
עית. באמרו כי "הזירה המשפ
־
טית והזירה המדעית לא חד הן"
קבע בית המשפט לראשונה שספק מדעי אינו מגבש
ספק משפטי, תוך שהוא פוסח על המבחנים המח
־
מירים שהוא עצמו קבע בעבר לקבלת עדות מומחה
בעניינים שבמדע. לדעתי, הכרעה זו שגויה. יש לק
־
וות שבישראל לא נצטרך להמתין כמה עשורים עד
שתימצא הנכונות להעמיד את התאוריה במבחנים
המשפטיים המקובלים של ראיה מדעית, ולמנוע
הרשעות שהסיכוי שהן מוטעות הוא גדול.
באמרו כי "הזירה
המשפטית והזירה
המדעית לא חד הן" קבע
בית המשפט לראשונה
שספק מדעי אינו מגבש
ספק משפטי, תוך שהוא
פוסח על המבחנים
המחמירים שהוא עצמו
קבע בעבר לקבלת עדות
מומחה בעניינים שבמדע
91
׀
עורך הדין
ינואר 5102
ט
ק
י
ו
ר
פ
פסקי הדין
הגדולים
2014