20 / 40
// אלי הורביץ
מקורות ההשראה
הקיר במשרדו של אלי
הורביץ, איש חינוך ומנכ"ל
קרן טראמפ, תלויים שני
ציטוטים ממוסגרים.
הציטוט הראשון הוא מהשיר
"עדיין לא"', שירו הראשון בעברית של אלכסנדר
פן שנכתב ב־8291; הציטוט השני הוא מתוך המאמר
"מעמד" של זאב ז'בוטינסקי שהתפרסם בירחון
'בית"ר': "ואולי - מי יודע – אולי דוקא תחיית
המדינה העברית, יצירת 'מעבדה חברתית' לאותו
העם שרעיון התיקון החברתי הוא פרי־גאונו –
אולי היא היא שתכריע את הכף, היא שתראה
לעולם, לאחר שתתבסס, את המופת האמיתי
למשטר החברה המיוסד על הצדק - משטר בלא
אביונות ועוני".
לכאורה, רב השונה על המשותף בין שניים
אלה, המשורר הבוהמיין ומנהיגה של תנועת בית"ר.
אך נראה שבעולמו של הורביץ, 54, יש מקום
לפלורליזם תרבותי ומחשבתי. אך טבעי שהוא
יפגין רגש חם כלפי ז'בוטינסקי; אחרי הכל, הוא
מגיע ממשפחה אצולה בית"ריסטית - משפחת
מרידור. הוא אחיינם של השר לשעבר דן מרידור
וראש הסוכנות והשגריר לשעבר סלי מרידור. אמו,
הרופאה חגית הורביץ, היתה אחותם, וסבו הוא
אליהו מרידור, מראשי האצ"ל וממייסדי תנועת
חירות. אשר לאלכסנדר פן, זו בחירה לא מובנת
מאליה, שראוי לברר.
הורביץ, בעל תואר שני בהיסטוריה, שירת
שנים רבות ביחידת האיסוף המרכזית של חיל
המודיעין. לאחר שפרש מהצבא מילא תפקידים
שונים, בין היתר בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת.
ב־0002 התמנה למשנה למנכ"ל "יד הנדיב", הקרן
הפילנתרופית של משפחת רוטשילד. בין השאר,
הורביץ ריכז את עבודת הוועדה לשינוי מעמד
הספרייה הלאומית וכן היה בין המייסדים של
המוסד להכשרת מנהלים "אבני ראשה" בירושלים,
ושל תוכנית נחשון לחונכות מרחוק של תלמידים
בפריפריה. מאז 1102 הוא מנהל את קרן משפחת
טראמפ שייסדה משפחה יהודית מדרום אפריקה
בשם זה. הורביץ הוא גם חבר הוועד המנהל של
תנועת הכל חינוך, וחבר בוועד החינוך המייעץ
לשר החינוך.
הקרן שמה לה למטרה לקדם את התלמידים
בישראל במתמטיקה ומדעים, באמצעות שיפור
ההוראה במקצועות אלה. בניתוח תוצאות המבחנים
הבינלאומיים התברר שהעתודה של תלמידים
שבוחרים בחמש יחידות מתימטיקה ומדעים
לבגרות מידלדלת. כדי לשנות את המצב, הקרן
ייסדה מסלול ייחודי למורי מתימטיקה ומדעים
בתוכנית להכשרת מורים "חותם".
מה הוביל אותך לעיסוק בפילנתרופיה?
"נולדתי בירושלים, למשפחה שרובה ככולה
היא חלק מהשירות הציבורי בישראל. סבי, אליהו
מרידור, הוא אחד ממייסדי האצ"ל. אמא שלי
רופאה. מבחינת הציפיות בבית, היה ברור לגמרי
שאין דבר חוץ משירות ציבורי. הייתי בצבא תקופה
ארוכה, ביחידת 0028. עסקתי בענייני ביטחון כל
השנים. היתה תקופה שדן (מרידור) רץ לראשות
ממשלה. עזבתי את הצבא לעזור לו. אחר כך
עבדתי בוועדת חוץ וביטחון בכנסת.
"לפילנתרופיה הגעתי במקרה. אריאל וייס,
מנכ"ל קרן יד הנדיב, פנה אלי כשביקש לגבש
את הצוות שלו. דיברנו כמה חודשים ארוכים
על נושאים חברתיים, על מה זה מדעי הרוח,
מדעים מדויקים, על המגזר ערבי בישראל ועל
ארכיאולוגיה. בדיעבד התברר שהשיחות הללו
היו תהליך ארוך, שבסופו קיבלתי הצעת עבודה
והצטרפתי למסע".
בדיעבד, זו היתה הפגישה ששינתה את חייך.
"אכן, פגשתי אדם משכמו ומעלה. בפגישה
הראשונה חשבתי שאין שני אנשים שונים יותר
משנינו: וייס הוא חרדי עם מבטא אנגלוסקסי,
המדבר בשקט, בזהירות, במלים מדודות. אדם
מעמיק מאוד. תמיד מברר. לא מהסס ללכת צעד
אחד אחורה, ולהיכנס פנימה יותר ויותר. אני באתי
מתוך מערכת ביטחון שבה, כאשר צריך לקבל
החלטות, יש שלוש אופציות: הקיצונית, הפשרנית
וזו שבאמצע, ואותה צריך לקבל. דנים כמה דקות,
ההחלטה נופלת וכולם עוזבים את החדר. ופתאום
אני נכנס למערכת שבה מאמינים בתהליכים של
מחקר, יש אורך נשימה משמעותי - והוא ייצג
את הדבר הזה.
"בשנים שהייתי שם הרחבנו את הצוות ואת
התיק הפילנתרופי. התעסקתי הרבה בחינוך. יד
הנדיב הקימה את האוניברסיטה הפתוחה, מרכז
המוסיקה. הטלוויזיה החינוכית ועוד. עסקתי
גם בנושאים של תרבות, כמו פרויקט הספרייה
הלאומית. נדרשו 02 שנה של תכנון, ובסוף התוצאה
נהדרת. כמו כן עסקנו באיכות הסביבה, בתעסוקה
של נשים ערביות בישראל ובמצוינות במחקר״.
כשהחלטתם בקרן על אפיק ההשקעה בחינוך,
בחרתם להשקיע במורים טובים. האם אתה יכול
לציין מורה אחת או מורה אחד שהיו משמעותיים
עבורך כשהיית תלמיד?
"למדתי בגמנסיה העברית ואני רוצה לציין את
המורה למתמטיקה שלי, רינה רמין ספקטור. היא
היתה מורה קשוחה ורצינית שהציבה רף ציפיות
גבוה מאוד. היא גרמה לנו לעבוד קשה ולרגעים
ריחמתי עליה. ישבתי ליד דני גוטפרוינד, כיום
מרצה למדעי המחשב, ובנו של חנוך גוטפרוינד.
זו משפחה של גאונים. כיום אני חושב, איך היא
יכלה ללמד את הבחור המבריק הזה ואותי. הרי
הוא הבין אותה לפני שהיא פתחה את הפה. האופן
שהיא יכלה ללמד גם כישרונות מבריקים וגם
אנשים כמוני, זה מופלא בעיני".
מדוע מסגרת את השירים של ז'בוטינסקי
ושל אלכסנדר פן?
"קראתי את ז'בוטינסקי הרבה כילד וכנער,
והתלהבתי דווקא מהתפישות החברתיות שלו.
זוכרים אותו בעיקר כמנהיג הימין, אבל יש מה
ללמוד מהתפישה החברתית, הליברלית וגם
הסוציאלית שלו. החובות של מדינה כלפי האזרחים
(חמשת המ"מים). הוא ראה במדינת ישראל סוג
של מעבדה של העם היהודי, והאמין שיש לקיים
פה מדינה שמושתת על מוסר וזכויות אדם. זה
רעיון שמלווה אותי מילדות.
"לגבי אלכסנדר פן, מסגרתי את השיר הראשון
שכתב בעברית, ב־8291. זה אדם שעלה לישראל
בגיל 12, אחרי שישב בכלא. הוא לא היה אידיאולוג
גדול. אבל מה שהדהים אותי הוא שבגיל 22, שנה
אחרי שעלה בלי לדעת מלה בעברית, הוא כתב
בעושר לשוני מופלא".
יש ספר שעשה עליך רושם בשנים
האחרונות?
"אחד הספרים שהרשימו אותי הוא 'המרד
השפוף' של חברי גדי טאוב. הוא טוען שבני
הדור שלי למעשה איחרו להתבגר. שהם נגד
המטריאליזם, אבל ההורים מפרנסים אותם. הדור
השפוף. אני לא מסכים עם התיזה שלו. לטעמי,
המרד של הדור הוא מרד חיובי. זה מרד שמרני,
של אנשים שהם בעד המדינה. הדור של ההורים
גדל בצבא, התקדם בדרגות ואחר כך השתחרר
והלך למגזר הפרטי, וחווה את התקוות של השלום.
אנחנו אומרים, לא הצליח לכם כל כך. תחת
המעטה של סדר יום לאומי ומדיני טאטאתם את
הדברים שבאמת כואבים לנו. החינוך, החברה,
מערכות היחסים בחברה. אנחנו קוראים למדינה
לקחת אחריות. איציק שמולי, דור אחרי, אמר -
אנחנו מוכנים למות למען המדינה, אבל תנו
לנו לחיות. זה לא מרד נגד המדינה, אלא בעד
סדר אחר. זה המרד. אמרו על הדור הצעיר הכל.
אמרו שהישראלי הוא אסקפיסטי. אבל הדור הזה
מציב סדר עדיפויות נכון - חינוך, עוני ופערים.
"בני משפחתי שבחרו בשירות ממשלתי עשו
זאת כדי לקדם את מעמדה של ישראל בעולם.
הם מכירים את האיום האיראני, הם מדברים על
מעמדה המדיני של ישראל. אבל זה לא אני. מה
שבוער בי יותר מהנושאים של מלחמה ושלום הם
חברה וחינוך. יותר מדי שנים הזניחו את החינוך.
עכשיו הסיפור הוא החינוך. זה סיפור שיש לו
עליות ומורדות, כי יש כל פעם מלחמה. אבל
הפעם, בגלל הגילויים של הגזענות, גילו שיש
כאן עבודה וצריך לעשות הכל כדי לבער את
הגילויים הללו".
איזו דמות מעניקה לך השראה עד עצם
היום הזה?
"סבתא שלי, רעננה מרידור, בת 29. היא פגשה
את סבא שלי באצ"ל כשהיתה לוחמת. היא עלתה
בגיל 21 מווינה לישראל, גידלה ארבעה ילדים
והתאלמנה בגיל צעיר - 25. היא לא נישאה
מחדש. היא פתחה בקריירה אקדמית ונעשתה
פרופ' ללימודים קלאסיים, מורה ליוונית עתיקה
שלימדה את כל הארכיאולוגים. הכרתי בזכותה
את המיתולוגיה היוונית לפני שלמדתי את סיפורי
התנ"ך. ההקפדה שלה על העברית ליוותה אותי.
היא היתה מתקנת אותנו על כל צעד ושעל. היינו,
כל הנכדים ואני, הנכד הבכור, מתכתבים אתה.
היא דמות ומופת עבורי, לעמידה במשימות בלי
לקטר ולחתירה ליעדים גבוהים".
מהי הדמות חינוכית שאתה בוחר
כמודל שלך?
"יאנוש קורצ'אק. חינוך הוא מושג מעניין.
אנחנו אומרים, חנוך לילד על פי דרכו, אבל את
המשך לא מזכירים: 'גם יזקין לא יסור ממנה'. לפי
הפסוק הזה, אם תתכנת את הילד בגיל מוקדם,
לפני שהוא מתחיל את הדרך שלו, הוא לא ישכח
את מה שלמד, גם כי יזקין. אבל לתכנת את
הילד בגיל מוקדם - זה לא ממש היה עובר אצל
קורצ'אק. חבל שהפרדנו בין מחנך למורה. חינוך
זה משהו רך ומכיל".
על
"חברה וחינוך בוערים בי יותר
ממלחמה ושלום"
אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ, הוא נצר למשפחת מרידור
הבית"רית ועוסק כיום בעיקר בחינוך - שלטענתו, צריך להיות
תמירה גלילי
הראשון בסדר העדיפויות הלאומי
"קראתי את ז'בוטינסקי הרבה כילד וכנער,
והתלהבתי דווקא מהתפישות החברתיות שלו.
זוכרים אותו בעיקר כמנהיג הימין, אבל יש מה ללמוד
מהתפישה החברתית, הליברלית וגם הסוציאלית שלו"
הורביץ. "המרד של הדור שלי
הוא מרד חיובי"
צילום: יוסף אדסט
מרץ 5102
<
שיעור חופשי
20