17 / 40
"צבע אדום" בארצות הברית
"קשרי התאומות לא מסתכמים רק בשליחת
מכתבים או בעריכת מפגש סקייפ לקראת
החגים. הם הרבה יותר מכך", אומר אליעד
אליהו בן שושן, רכז מחלקת החינוך של
שותפות הגליל המערבי ושליח הסוכנות
באומהה, נברסקה שבארצות הברית. "אני
מאמין שהדרך העוצמתית ביותר להתחבר
לישראל היא דרך ישראלים. בתקופה
שבה המדיה והתקשורת משחקות תפקיד
כה מרכזי, החיבור הישיר, עם תיווך
מינימלי, נותן פרספקטיבה אמיתית הן
על האירועים המתרחשים בישראל והן
על התרבות הישראלית שלנו. למעשה,
כל אחד יכול ללמוד על ישראל דרך
התבוננות במפה, קריאת ספרים, צפייה
בסרטונים ביוטיוב ועוד, אבל אין דבר
שמשתווה לקשר בלתי-אמצעי.
"הקשר הבלתי אמצעי בשותפות שלנו
מתחיל בגילאי 4-5. כשילדים בגן יסמין
בעכו מלמדים את הילדים במרכז היהודי
באומהה לשיר בעברית ׳צדיק כתמר׳ וללוות
אותו בריקוד מיוחד שהמציאה הגננת
מרגלית פוגל, הקשרים מתחזקים. זה אולי
נשמע מליצי, אבל לדעתי זה בפירוש מחזק
את האחדות.
"כיום השותפות שלנו מתאמת קשרים
בין 34 כיתות מישראל, 04 כיתות בארצות
הברית ושלוש כיתות בבודפשט שבהונגריה.
אנו מבקשים מהמורים לשלב את תוכנית
התאומות עם תוכנית הלימודים הקיימת,
ולשלב את הפן הבינלאומי בעשייה. כל בית
ספר בוחר את תחומי החוזק שלו, ומעשיר
בהם את בית הספר התאום. ככל שעולים
בגיל יש יכולת ליצור קשרים מעמיקים יותר
בין התלמידים, בעיקר בזכות היכולת לדבר
באנגלית. בזמן מבצע 'צוק איתן' סיפרו לי
על ילדים בבית ספר תאום בארצות הברית
שהתקינו את אפליקציית צבע אדום, כדי
להרגיש מחוברים לאזעקות בישראל. זוהי
לדעתי שותפות הגורל של העם היהודי,
שקשרי התאומות הם פלטפורמה לטיפוחה".
"למידה חווייתית היא האפקטיבית
ביותר", אומר ד"ר ברוס פאוול, מנהל בית
New Community Jewish High
הספר
בקליפורניה, שמחובר באמצעות
School
הפרויקט לשלושה בתי ספר בתל אביב
(תיכון חדש ע"ש רבין, גימנסיה הרצליה
ועירוני ט'). "לימוד נתונים על ישראל,
לימוד השפה העברית, הכרת המפות - כל
אלה הם רק צל חיוור של מה שאפשר ללמוד
בקשר אמיתי, בביקור בשטח, בשיחה עם
ישראלים צעירים דוברי עברית על כדורסל
ועל החיים. אני חושב שבזכות התוכנית,
בעתיד הצעירים שלנו לא יחושו בכלל שיש
איזו הפרדה בינם לבין הצעירים שחיים
בישראל. הם פשוט יראו קהילה יהודית
אחת, שחלק אחד ממנה חי בישראל וחלק
אחר ממנה חי בארצות הברית".
גם אילן אדר, מנהל בית הספר הרפורמי
ברוצ'סטר, שעובד מול בית
Temple Sinai
הספר "דורות" במודיעין, מרגיש שהרשת
מאפשרת חיבור אותנטי למולדת. "בלי
הקשר הזה ישראל היא מקום קטן על המפה,
שהמורים מדברים עליו".
המערבי, אומרת ששמחה מאוד כשפנו אליה
בבקשה לחדש את הפעילות של בית הספר
בתוכנית מול בית ספר אמריקאי. "רציתי
שהילדים יחוו אנגלית, ולא רק ילמדו מספרים.
רציתי שיכירו שימוש אמיתי בשפה, מחוץ
לכותלי בית הספר".
עדן חברה למורה ג'ניפר קופי מבית הספר
בטקסס, והשתיים התחילו בתהליך
Eklha
היכרות של התלמידים, תלמידי העשרה
באנגלית מכיתות ד'. הילדים שלחו אחד
לשני מצגות, וסיפרו על עצמם באנגלית. עדן
שלחה מצגת על בית הספר ועל עצמה. בית
הספר האמריקאי היה בעבר בית ספר יהודי
פרטי, אך כיום הוא בית ספר ציבורי, שממשיך
לעסוק בישראל בהיבט התרבותי. קצת כמו
"חבר לעט" הנוסטלגי, כל ילד בקבוצה של
עדן כתב כמה מכתבים בכתב יד, שסיפרו על
תחומי ההתעניינות שלו. לפי המכתבים, המורות
יוצרות זוגות.
האמצעים הטכנולוגיים מאפשרים לילדים
לתקשר בזמן אמת ולערוך מפגשים א־
סינכרוניים במגוון כלים מקוונים. בדף הפייסבוק
רשת
School Twinning Network
של הרשת (
בתי ספר תאומים) אפשר לראות שפע דוגמאות
לכך, למשל מפגש ט"ו בשבט בשידור ישיר בין
ילדים והורים בגן תמר ביקנעם לבין הגן התאום
בבית הספר אפשטיין באטלנטה, סדר ט"ו בשבט
משותף בשיחת וידאו בין בית הספר חב"ד
בבית שמש לבית הספר התאום "שמחה" בדרום
אפריקה, מפגש סינכרוני בחנוכה בין משתתפי
תוכנית הקשר הרב־דורי בבית ספר רבין בנשר,
לבין משתתפי התוכנית בבית הספר התאום
ברווארד קאונטי שבפלורידה (אפשר לראות
סרטון על המפגש ביוטיוב, תחת השם "קשר רב
דורי: מבית ספר רבין בנשר לפלורידה").
"הילדים מתלהבים ומתרגשים מהקשר",
מספרת עדן. ההיכרות עם סגנון חיים אחר
מסקרנת מאוד את הילדים ומעשירה אותם.
גם המורים רואים סגנון עבודה אחר ומכירים
תרבות חיים שונה. כשעדן, למשל, ביקרה
בבתי ספר באומהה יחד עם המורים מבית הספר
התאום של רגבה בטקסס, היא שמה לב שכל
המסדרונות היו מכוסים בניירות חומים. כשהיא
שאלה לפשר הדבר הוסבר לה שבקרוב יש מבחן
חשוב לכל השכבות, ואסור שיהיה על הקירות
דבר כדי שאם ילד יוצא לשירותים, הוא לא יוכל
לקבל ולו רמז קלוש לפתרון. התלמידים שלה,
כמוה, היו מופתעים מאוד מהרעיון. “הם מאוד
נוקשים שם. ילד שלא עובר מבחן צריך לעשות
מועד ב', ואם הוא לא מצליח הוא עלול להישאר
כיתה", מספרת עדן. "החוקים ברורים והפיקוח
מקפיד על קיומם. זו דוגמה קטנה לחשיפה לדרך
חיים אחרת ולהרגלים אחרים”.
לילדים היו הרבה שאלות על חבריהם בחו"ל.
"סיקרן אותם לדעת מאיזו שעה לומדים שם
ומתי מסתיים יום הלימודים, אם יש להם בריכה,
מה הם עושים בזמן הפנוי", מספרת עדן. "גם לי
היה מעניין לראות את ההבדלים. אנחנו שמים
את הילד יותר במרכז, באים לקראת הילדים.
שם הכל מרובע ונוקשה יותר. יש יותר רשמיות
בבית הספר". סתיו אומרת כי "חלק מהילדים
מסיימים את יום הלימודים שם מאוחר, בשש,
וזה גם דבר שהילדים שלנו הופתעו לשמוע
עליו. הם משחקים פחות בחוץ, וספונטניים
פחות בקביעת מפגשים חברתיים. עוד דבר
ששונה בינינו הוא הנושא הטכנולוגי. אנחנו
בישראל מחוברים לסלולרי ולווטסאפ כל הזמן,
הם ממש לא. גם המבוגרים".
תלמידי "הרטוב" בקיבוץ צרעה
בפעילות משותפת מול בית
הספר "קינג דיוויד" ביוהנסבורג
צילומים: מור ברנשטיין
Eklha
תלמידי בית הספר
בטקסס, הפועל מול בית הספר
"רגבה" בגליל המערבי
17
שיעור חופשי
>
מרץ 5102