13 / 40
תלמיד שוויתרו לו בגין
הגניבה, עלול להיתפס שוב,
הפעם כשהוא גונב חפץ יקר.
במקרה כזה, גם מורה שלקח
על עצמו את האחריות לא
לדווח בפעם הראשונה, ידווח כעת. גם כאן,
אומרת שפירא-לשצ'ינסקי,"מתנגש ערך של
גילוי אכפתיות כלפי התלמיד בפורמליות של
הנוהל שקובע שיש לדווח".
בסדנאות משתתפים סטודנטים לתואר
ראשון וכן לתואר שני, ונדונות בהן לעתים
קרובות דילמות מחיי היום־יום של המורים
והמורות המשתתפים בהן. כך למשל, מורה
בעלת ותק וניסיון רב סיפרה לתומה בסדנה
שיש לה מלאי של כדורי ריטלין, והיא נותנת
אותם לאחד מתלמידיה, בעל הפרעות קשב
וריכוז. "שלחתי אותה לבדוק את הנוהל",
אומרת שפירא־לשצ'ינסקי. "היא גילתה שמותר
לתת ריטלין לתלמיד רק אם יש לו אישור
מההורים ואישור רופא". לדבריה, "בתחילה,
המורה היתה בטוחה שזה מותר, מאחר שמדובר
בילד מאתגר מאוד. אחרי שבדקה את הנושא
היא היתה נבוכה. ואולם מבחינתה, היה לה
חשוב לחשוף את הדברים. היא הרגישה נוח
בין המשתתפים של הסדנה. בסימולציות
אפשר לטפל בדברים שלא נעים לטפל בהם
בסביבה תומכת".
"הנהלים לא אמורים להתנגש עם הערכים
האישיים של המורה, אלא להירתם לצד
הערכים", מוסיפה שפירא־לשצ'ינסקי. לדבריה,
פעמים רבות הנוהל ברור לגמרי ומורים מכירים
אותו, ובכל זאת פועלים בניגוד אליו. היא
סבורה שהדבר פועל לרעתם. "מורה שמוותר
לתלמיד על הליך משמעתי בעקבות שבירת
שמשות, כי הוא ילד ממשפחה טובה, יצטער
על כך לאחר כחצי שנה, כשיתברר שאותו ילד
שבר מצלמת אבטחה בבית הספר. הדבר היה
נחסך מהמורה, אם היה פועל לפי חובת הדיווח".
במקרים רבים, מוסיפה שפירא־לשצ'ינסקי,
הלחץ של ההורים גורם לכך שמנהל יסגור
את המקרה בתוך בית הספר, במקום לערב
את הרשויות.
דילמת הריטלין
סביבת החינוך המיוחד מעצימה את הדילמות
שקיימות בחינוך הרגיל, סבורות מחברות הספר
"אתיקה בחינוך המיוחד". גולדנברג מונה חלק
מהסיבות: לדבריה, הילד עם הצרכים המיוחדים
הוא חסר ישע. כמו כן, לעתים קרובות אי אפשר
להסביר לו דברים שילד רגיל מבין, ולכן המורה
נדרשת לפעולות נוספות או להתנהגות מסוימת,
כמו למשל חידוד הגבולות בין המורה לילדים
כשמדובר במגע יום־יומי בין הילד למורה. ילד
בחינוך המיוחד רוצה וזקוק לחיבוקים ונשיקות.
הוא רגיל לכך בבית והוא אינו מבין למה בכיתה
או בגן זה אחרת. "תחום האחריות של המורה
בחינוך הרגיל הוא מעבר לחומר הנלמד",
מסכמת גולדנברג. "הוא צריך ללמד את הילד
להסתגל לחיים". בנוסף לכך, גם העבודה מול
ההורים מורכבת יותר בחינוך המיוחד.
יש דילמות האופיינית במובהק לחינוך
המיוחד. למשל, כשהמורה רואה צעיר המחזר
אחרי נערה הסובלת מפיגור. "הוא נותן לה
ממתקים והמורה מבינה לאן זה מוביל", אומרת
גולדנברג. "הנערה המתבגרת לא מבינה,
ואומרת 'הוא נחמד'. דרך אחת של התמודדות
היא להנחיל בכיתה עקרונות בנושא מיניות,
וכמובן ליידע את ההורים. אבל נשאלת השאלה
עד כמה להתערב בחיי הילדים, כשזה קורה
מחוץ לבית הספר. כמו כן, יכול להיות שאם
המורה תיידע את ההורים, הם יצעקו על הילדה".
מתן ריטלין מציב דילמות רבות בחינוך
המיוחד, אך מאחר שבחינוך
הרגיל משולבים ילדים רבים
עם הפרעת קשב, דילמה כזו
היא רלוונטית למורים בשתי
מערכות החינוך. כמעט כל
מורה נתקל בילד הסובל
מהפרעה שכזו ומפריע
לכל הכיתה, וגם לעצמו.
מצד אחד, הריטלין עשוי
להרגיע את הילד; מצד אחר,
לעתים ההורים מתנגדים
למתן ריטלין. במצב זה,
מתנגשים כמה וכמה ערכים:
האכפתיות לילד, האחריות
לכיתה השלמה, ההורים שיש
להתחשב בדעתם. לפי הספר "אתיקה בחינוך
המיוחד", מורה לא יכול להסתפק בהמלצה
על ריטלין, ויש להציע להורים אפשרויות
נוספות, כמו טיפול באמנות ומוזיקה, למשל,
ובמקביל להרחיב את המבט - להציע להם
להיפגש עם הורים שכן נותנים ריטלין לילד,
כדי להגיע למסקנות בעצמם, או לשוחח עם
מבוגר שהצליח בלימודים בעזרת ריטלין.
סוגיה נוספת שעולה בשתי מערכות
החינוך נוגעת בחיסיון התלמיד. גולדנברג
מדגימה את הדילמה: "ילד בא למורה, ואומר
לה - אגלה לך משהו, בתנאי שלא תספרי.
היא מבטיחה לא לספר ואחר כך היא תקועה
עם זה, כי הבטיחה. חיסיון עוסק במידע שאת
יודעת לאחר שסיפרו לך בארבע עיניים, אבל
זה מתנגש עם טובת הילד. אמנם כשיודעים
על ילד שהתעללו בו, קיימת חובת הדיווח,
אבל יש גם שטחים אפורים. למשל, ילד
נפצע בטיול. הוא אהוב מאוד
בכיתתו וחבריו רוצים לבקר
בביתו. ואולם יש לו אח
אוטיסט, והוא שומר עובדה
זאת בסוד. הדילמה היא
בין שני ערכים: שמירה על
הסוד של הילד מול טובתו -
שהחברים יבקרו אותו".
ומה בדבר מקרה שגרתי
יותר: תלמיד מתפרע
באמצע השיעור. האם מותר
למורה להוציא אותו? "יש
עמימות רבה בסיטואציות
ה י ו ם ־ י ו מ י ו ת " , ע ו נ ה
גולדנברג. "מורים מוציאים
תלמידים מהכיתה, אבל מותר להם לעשות
זאת רק בתנאים מסוימים, והם צריכים לדעת
את הכללים".
הספר מציע התמודדות גם עם דילמות
בהתנהלות בצוות הבית־ספרי. למשל,
במקרה של מורה צעירה המצטרפת לכיתתה
של מחנכת ותיקה. זו כיתה קשה של חינוך
מיוחד, והמורה הצעירה רואה שהוותיקה
ממנה פונה אל הילדים בלשון בוטה ונוהגת
עמם בקשיחות רבה. מנגד, הצוות אוהב את
המורה הוותיקה, והיא אחראית על פעילויות
חברתיות. הדילמה היא אם לפעול נגד המורה
הוותיקה, בידיעה שהדבר הוא לטובת הילדים.
לפי הספר, אותה מורה צעירה יכולה לפנות
לרכזת השכבה או ליועצת, לעודד תלמידים
לפנות למחנכת, או להעביר את התלונה
באופן עקיף, על ידי מכתב אנונימי למנהלת
או לסמכות גבוהה ממנה.
כשגולדנברג מתבקשת לזקק כלל זהב אחד
למורים, היא לא מהססת: "לעצור, לחשוב
ולהתייעץ. הרעיון הוא שלא צריך לפעול
מיד. אמנם יש 03 ילדים שמסתכלים עליך,
אך לפעמים מורות פועלות מהר מדי לטעמנו.
העצה שלנו היא להתייעץ לפני שפועלים,
עם איש מקצוע כגון יועצת, רכזת שכבה,
פסיכולוגית וכדומה. כך המורה לא לבד
בזירה, וזה יעזור לו לקבל החלטה".
לדברי שפירא־לשצ'ינסקי, בשל העמימות
שקיימת בנוגע לנהלים, החשיפה לדילמות
אתיות היא קריטית עבור מורים ותיקים
וחדשים כאחד. "כשמפעילים את שריר
הערכים לפני שקורה אירוע, נעשים מיומנים
יותר. על ידי סימולציות אפשר לגזור
את הדילמות האתיות ולהתייחס אליהן.
זה משפיע על מסוגלות וגורם לתחושת
העצמה. כשמתרגלים חשיבה אתית, חושבים
בצורה פתוחה ובאווירה תומכת, ובעצם זה
הדבר שעוזר לצמצם את שיעור הטעויות
בעבודה בשטח".
אורלי שפירא־לשצ'ינסקי:
"מורה שמוותר לתלמיד על
הליך משמעתי בעקבות
שבירת שמשות, כי הוא
ילד ממשפחה טובה,
יצטער על כך לאחר כחצי
שנה, כשיתברר שאותו
ילד שבר מצלמת אבטחה
בבית הספר. הדבר היה
נחסך מהמורה, אם היה
פועל לפי חובת הדיווח"
"כמורה
מרים לרנר:
צעירה, כדי להתמודד
עם הבעיות נסמכתי על
האינטואיציות שלי, על הידע
מהלימודים וגם מהבית.
הבית שלי היה בית של
אנשי חינוך, ודיברו בו הרבה
על הנושא. כיום אנחנו
מעוניינים שמורים יישענו
יותר על ידע מקצועי, על
נהלים ועל דיון בצוות"
"כשנתקלים
ג'ודי גולדנברג:
בדילמה אתית מומלץ
לעצור, לחשוב ולהתייעץ.
אמנם יש 03 ילדים
שמסתכלים עליך, אך
לפעמים מורות פועלות
מהר מדי לטעמנו. דברו
עם איש מקצוע - יועצת,
רכזת שכבה, פסיכולוגית.
כך לא תהיו לבד בזירה, וזה
יעזור לכם לקבל החלטה"
13
שיעור חופשי
>
מרץ 5102