Background Image
Next Page  10 / 40 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 10 / 40 Previous Page
Page Background

מרים לרנר, מדריכה פדגוגית ומרצה

במכללה להוראה "תלפיות" בחולון, זוכרת

בלי נוסטלגיה את התקופה שבה החלה לעבוד

כמורה בבית ספר לחינוך מיוחד. לפני כ־03

שנה, היא לימדה בבית הספר "ישורון" בתל

אביב, שאליו הגיעו ילדים שאובחנו כבעלי

פיגור קל. "הילדים הגיעו מבתים קשים

וסבלו מפיגור סביבתי, לא מולד, שלמרבה

הצער לא היה ניתן לשינוי", היא מספרת.

אחת החוויות העמוקות שנחרתו בה מאותן

שנים היא הבדידות. "עמדתי לבד בכיתה",

היא אומרת. "לא היו אנשי מקצוע שסובבו

אותי. הרגשתי שאני לבד במערכה, כשידי

המנהל או היועצת מלאות עבודה, והם אינם

יכולים לפתור את הדילמות שהעסיקו אותי

או לייעץ לי".

מאז, אומרת לרנר, החינוך המיוחד עבר

מהפך - וכעת, במקום מורה יחידה בכיתה

לילדים בעלי צרכים מיוחדים, יש עבודת

צוות. לדבריה, "היכולת המיידית להיוועץ

באנשי הצוות ולקבל תמיכה ומענה לשאלות

היא כיום מאבני היסוד של החינוך המיוחד".

כדי להדגים בעיה שנאלצה להתמודד אתה

לבד, מספרת לרנר כיצד בהיותה מורה, ביקרה

לעתים קרובות בבתי התלמידים שלה. "שאלתי

את עצמי איך לדבר עם ההורים", היא מספרת.

"לעתים קרובות, אלה היו הורים שנקטו

אלימות כלפי הילדים, והחשש שלי היה שאם

ישמעו על הבעיות של הילד בבית הספר, הם

עלולים להכות אותו".

כיום, לרנר מבינה שהדילמה ההיא נגרמה

מהתנגשות בין חובת הדיווח להורים לבין

רצונה להיטיב עם הילדים. לדבריה, "כמורה

צעירה, כדי להתמודד עם הבעיות נסמכתי

על האינטואיציות שלי, על הידע מהלימודים

וגם מהבית. הבית שלי היה בית של אנשי

חינוך, ודיברו בו הרבה על הנושא". ואולם

כיום, לדבריה, "אנחנו מעוניינים שמורים

יישענו יותר על ידע מקצועי, על נהלים ועל

דיון בצוות".

לרנר היא ממחברות הספר החדש "אתיקה

בחינוך המיוחד" (מכון מופת), המציג דילמות

העומדות לפתחם של מורים, בעיקר בחינוך

המיוחד, ומציע דרכים לפתרון. המחברות שלו,

חוץ מלרנר, הן שלוש עמיתותיה, ד"ר ג'ודי

גולדנברג, דבורה ורדיגר ועידית פסטרנק.

כולן מרצות בכירות, העוסקות בהכשרת מורות

במסלול לחינוך המיוחד במכללה הדתית

תלפיות. כל אחת מהן אף עמדה בראש המסלול

הזה שנים מספר. הספר כולל דיון באוסף של

דילמות שהועלו במשך שנים בפני המחברות,

בין אם על ידי סטודנטיות בחינוך המיוחד, ובין

אם על ידי מורות ומורים בבתי ספר.

הספר מתייחס לסיטואציות המורכבות

המתרחשות מדי יום בכיתות ובמרחב הבית־

ספרי, ומעלה שאלות אתיות כמו גבולות

האחריות של המורה כלפי תלמיד הסובל

מהפרעות קשב וריכוז, מהם הגבולות הפיזיים

הראויים להישמר בין מורה לתלמידים, כיצד

ניתן לשלב בכיתה ילד עם צרכים מיוחדים

ומהם גבולות החיסיון במקרה של הטרדה

מינית. הספר מציע ארגז כלים מקצועי עבור

המחנך בכיתה, ומפרט דרכי פעולה אפשריות

לרגע שבו יצטרך להגיב בזמן אמת בנושאים

מגוונים כצנעת הפרט, שמירה על סודיות,

אחריות ואכפתיות לתלמיד.

העבודה היום־יומית מול עשרות תלמידים והוריהם

מעמידה בפני המורים סוגיות אתיות רבות, שלא תמיד

ברור כיצד לפתור אותן. למי פונים כשתלמיד מספר

על אב מכה? האם יש להתערב כשמתעורר חשש לניצול

תלמידה הסובלת מפיגור? ומה עושים עם נער שסיפר

לכם "בסוד" שהוא מעשן חשיש? מחברות הספר החדש

"אתיקה בחינוך המיוחד" מבקשות לספק מענה לשאלות

תמירה גלילי

הללו - גם למורי החינוך הרגיל

דילמת

המורה

מרץ 5102

<

שיעור חופשי

10