Background Image
Next Page  6 / 40 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 6 / 40 Previous Page
Page Background

אקטואליה

בותיינה חלבי לצד חלק

מעבודותיה בתערוכה

"

השואה והסבל הנורא שעבר על העם

היהודי הם נושאים שיעסיקו אותי עוד

שנים רבות. אני מרגישה שיש לי שליחות

– לחנך באמצעות היצירה שלי לערך

כבוד האדם, לקבלת האחר והשונה", את הדברים

האלה אומרת בותיינה חלבי, ציירת דרוזית

מדליית אל־כרמל שבשמונה השנים האחרונות

יוצרת, מנהלת גלריה, מרצה ומנחה מפגשים

מכווני מטרה ועתירי רגש בנושא הכאוב.

חלבי כבר מכירה היטב את הגבות המורמות

לנוכח עיסוקה בשואה. גם כשהעלתה את

התערוכה הראשונה ביישובה, היה מי שתהה מדוע

היא, כדרוזית, עוסקת בנושא זה. אלא שהיא עצמה

– הקוראת ספרים ומחקרים על השואה, צופה

בסרטים על התחום וממשיכה לפגוש ניצולים שעם

כמה מהם היא שומרת על קשר רציף - רואה כיצד

מתחזקת ומתגבשת החוויה הרגשית והיצירתית

שלה. כששואלים אותה לגבי המעורבות של

משפחתה, ובעיקר של ילדיה, בתחום העיסוק

הלא פשוט שבחרה, היא משיבה בשאלה: "איזה

ערך יש לעבודה שלי, אם הדור הממשיך הפרטי

שלי לא נחשף אליה ומפנים את הערכים שחשוב

כל כך להעביר הלאה"?

לקראת יום השואה הבינלאומי שצוין בסוף

ינואר, הציגה חלבי מעבודותיה בתערוכה מרגשת

ב"בית המורה" בתל אביב (ראו מסגרת). התערוכה

הותירה חותם על בני הנוער שביקרו בגלריה,

ועוררה רגשות עזים בקרב ניצולים שהציורים

עוררו בהם הזדהות רבה. שרה כהן־בונן שאצרה

את התערוכה עם משה עמר, אומרת כי "כאמנית,

בותיינה חלבי מבטאת את הסבל והכאב של

היהודים בשואה באמצעות דימויים, סמלים

ומטפורות והיא עושה שימוש בפלטת צבעים

שכוללת מצד אחד קשת מונוכרומטית קודרת,

וגם צבעים חמים וסוערים שיוצרים את האימה

והזעקה ביצירות שלה".

כהן־בונן, ששימשה עד לאחרונה כמפקחת

על החינוך לאמנות במוזיאון תל אביב, פגשה

בחלבי לפני שנים ספורות כאשר השתיים שיתפו

פעולה בפרויקט "חלונות לזיכרון" שיזמה כהן־בונן

להנצחת מיליון וחצי הילדים שנספו בשואה. "זמן

לא רב אחרי שפגשתי אותה ידעתי שיש להקדיש

תערוכה לעבודותיה", נזכרת האוצרת. "פגשתי

אשה יוצרת יוצאת דופן, ראיתי את עבודותיה,

דיברתי איתה ועם בעלה תמיר שעובד איתה,

והיה ברור שצריך לחשוף את פועלם". ואכן,

לקראת ינואר האחרון התגבש שיתוף הפעולה

כאשר לראשונה הוציאה חלבי את עבודותיה

מהגלריה שהיא מנהלת. "הרגשתי שקיבלתי

הזדמנות מיוחדת להציג את עבודתי ואת המסר

הערכי והחינוכי שאני מבקשת להעביר. המורים

והמחנכים הם הראשונים שבפניהם רציתי לחשוף

את יצירתי".

מפירותיו של השילוב המנצח הזה בין מורים

לאמנות נהנו כבר לא מעט יוצרים אלא שלא כולם

זכו לתערוכת יחיד. חלבי שהציגה בתערוכה שלה

42 עבודות, חלקן מטלטלות - אסירים בזעקה

אילמת מאחורי גדרות, צעדת המוות, ילדים

בתנאים נוראים ועוד (ציור נוסף משלה ובו ילדה

עם טלאי צהוב שכותבת את מכתבה האחרון תרמה

האמנית ל"יד ושם") - קיבלה את פני הבאים

לתערוכה, שוחחה איתם, הנחתה "שיח גלריה" עם

תלמידי תיכון והקשיבה לדברי הניצולים שחיבקו

אותה והודו לה על החלטתה לבטא גם את כאבם.

איך הגעת לעסוק בנושא השואה?

"אצלנו במערכת החינוך נושא השואה מטופל

באופן שטחי למדי כך שלא ידעתי הרבה על

התחום. רק בשנות ה־03 שלי, בעקבות כתבה

שקראתי שחשפה סיפורים אישיים ותמונות של

ניצולים, הרגשתי התרגשות עצומה ורציתי לבטא

את כאבם. התחלתי לחפש עוד ועוד חומרים

כדי ללמוד ולהעמיק, ובתוך כך פניתי אל הציור

שאותו הכרתי בעבר כשציירתי להנאתי על קירות

גני הילדים שלנו. הפעם זה היה אחרת. הרגשתי

שהכאב מניע את היצירה ושהציורים נבעו ונובעים

ממני באופן טבעי ומספקים לי השראה וגם עידוד".

עידוד?

"אני יודעת שזה נשמע מפתיע אבל מאז שאני

עסוקה בנושא הזה אני שואבת כוחות להתמודדות

היומיומית שלי עם קשיים - כך שבאופן משונה

זה גם מחזק אותי".

לצד הציור את עוסקת בתחומים נוספים.

"במסגרת השאיפה שלי להעביר לדורות

הבאים ערכים של שוויון יזמתי מפגשי דו קיום

ובמסגרתם אנחנו לוקחים בני נוער מדליית אל־

כרמל ועוספייה למוזיאון 'טרזין' בקיבוץ גבעת

חיים. שם בהנחייה המותאמת לגילם, הם נחשפים

למוצגים.

"במקביל, אני מביאה למוזיאון גם גם כמה

עבודות ודרכן מתחילה לפתח שיחה עם הקהל

הצעיר על השואה, על האחריות שלנו לזכור אותה

ולהעביר את זכרה לדורות הבאים. אני עובדת גם

עם נוער בסיכון וגם מקיימת 'שיח גלריה' בגלריה

שפתחנו בקומת הקרקע של הבית שלנו. מגיעים

אלינו דרוזים ויהודים, בני נוער ומבוגרים וגם

קבוצות תיירים נוצרים שצופים בעבודות שלי,

ובהמשך גם מתפתחת שיחה שבה אני מסבירה

את מקורות ההשראה שלי".

לצד עיסוקיה אלו יצאה חלבי לייצג את ישראל

במסגרות שונות, ובין השאר במצעד החיים ובכנס

בנושא הכחשת השואה. "חשוב היה לי מאוד לדבר

על סובלנות ועל החובה לזכור את העוול הנורא",

היא אומרת. "כמי שחיה בישראל, היה לי גם

חשוב להציג פנים אחרות מאלו המשתקפים לרוב

במהדורות החדשות בעולם".

"יש לי שליחות –

לחנך לקבלת האחר

והשונה"

האוצרת שרה כהן־

"חלבי מבטאת את

בונן:

הסבל והכאב של השואה

באמצעות פלטת צבעים

שכוללת קשת מונוכרומטית

קודרת, וגם צבעים חמים

וסוערים שיוצרים את

האימה והזעקה ביצירות"

האמנית הדרוזית בותיינה

חלבי מבטאת את הסבל והכאב

של השואה באמצעות דימויים,

סמלים ומטפורות. "המורים

והמחנכים הם הראשונים

שבפניהם רציתי לחשוף את

עבודתי ואת המסר הערכי

והחינוכי", היא אומרת לאחר

שהציגה מעבודותיה בתערוכה

מרגשת ב"בית המורה"

יעל אפרתי

בתל אביב

חיבור טבעי

החיבור בין מורים ליצירה על סוגיה השונים

נראה לליאורה אלמוג, יו"ר הסניף התל־אביבי

של הסתדרות המורים שבאחד מחלליו פועלת

הגלריה "מורה/אמן" - טבעי לגמרי. "הסניף

של 'בית המורה' מתפקד כבית למורים בעבר

ובהווה, שבו הם זוכים לעידוד ותמיכה ורק

טבעי שהמקום יאפשר למורה־יוצר להציג

את עבודותיו באופן מכבד בפני קהל המורים

והאורחים", מסבירה אלמוג. לפני כשנה

נחנכה הגלריה במקום ומאז כבר הוצגו

בה לא מעט תערוכות. האחרונה שבהן -

"על קו התפר" - מוצגת בימים אלה (ראו

ידיעה נפרדת).

הגלריה פועלת תחת ועדת היגוי הפועלת

בשיתוף פעולה הדוק עם הסניף. בין חברי

הוועדה נמנים אמנים, אנשי תרבות וחינוך

לאמנות, והיא בוחרת ואוצרת את התערוכות

המוצגות באמצעות האוצרים שרה כהן־בונן

שגם הגתה את רעיון הגלריה, והאמן משה

עמר. "הרעיון להקים אצלנו גלריה לאמנות

נראה טבעי וחשוב, כבר מהרגע הראשון",

מעידה אלמוג. "כפי שחשוב לשמור על זכויות

המורה, כבודו ומקצועיותו, כך חשוב לנו

לקדם ערכים של יצירתיות והגשמה עצמית

ולאפשר למורה־יוצר לצמוח, לקבל חשיפה

וגם תמיכה וחיבוק מהבית הזה ומצוותו".

מרץ 5102

<

שיעור חופשי

6