21 / 40
// כיתה שוויונית
חינוך אחר
"
התפישה שלפיה הכיתה הינה סביבה
ניטרלית – אינה אלא אשליה, ואפילו
אשליה מסוכנת, משום שהיא עלולה
להביא אנשי חינוך להתעלם מהמציאות שמחוץ
למוסד החינוך ולהיות עיוורים למתחולל
בתוכה". כך כותב פסיכולוג האגודה לזכויות
האזרח במאמרו "הכיתה כמיקרוקוסמוס",
המסכם את הגישה החינוכית של האגודה
שלפיה בכיתה, כמו בכל חברה הטרוגנית,
עלולות להופיע תופעות של גזענות ואפליה,
וכי המורים יכולים להתמודד עמן ולהיאבק בהן.
כל מורה מכיר תופעות של אפליה כלפי
תלמידים על רקע צבע עור, מוצא, גובה, לאום,
זהות מינית ועוד. בתוכניות ההכשרה שלה
למורים מלמדת האגודה דרכי פעולה חינוכית
המכוונות לחיי היום־יום של התלמידים.
ההתערבות של המורה באינטראקציות של
התלמידים, בינם לבין עצמם, נועדה לתרגל
עמם הקנייה של התנהגויות רגשות וחשיבה
מורכבת, אנטי גזענית ולא מפלה.
בהשתלמויות האגודה משתתפים 02
בתי ספר ומרכזי פסג"ה (מרכז לפיתוח
סגלי הוראה), ארבעה מוסדות להשכלה
גבוהה (מכללות חינוך או בתי ספר לחינוך
באוניברסיטאות) וכן 51 מוסדות חינוך בלתי
פורמליים. מלבד אלה, האגודה מספקת ליווי
פרטני למורים מעשרות בתי ספר נוספים
בנושאים שונים של דמוקרטיה וזכויות אדם.
על הביקוש לתכנים יעידו גם כ־000,4 מורים
ואנשי חינוך הרשומים לאתר האינטרנט של
מחלקת החינוך ("הסדנא").
"התוכניות שלנו נבנו מתוך אג'נדה
חברתית המבקשת למגר את הגזענות והאפליה.
הנחת היסוד שלנו אומרת שהכיתה היא מראה
של החברה. אנחנו מאמינים שתפקיד המחנכים
הוא לחנך את הילדים נגד גזענות ואפליה",
אומר יונתן יקיר, רכז חינוך עברי באגודה
לזכויות האזרח. הוא מספר ש"לא פעם מורים
פונים ומבקשים שנעביר שיעורים, אבל אנחנו
לא חושבים שהתפקיד שלנו הוא להחליף את
המורים. אנחנו מוכנים לתת כלים פדגוגיים
להתמודדות עם התנהגויות של תלמידים
על הרצף של גזענות, כמו תיוג, שימוש
בסטריאוטיפים והכללות".
את ההכשרות של האגודה עוברים כלל
המורים בבית הספר, ולא רק מחנכי הכיתות
או מורים לאזרחות. מדובר בהשתלמות חדר
מורים - כלומר, צוות המורכב ממחנכת,
יועצת, ומורים מקצועיים. זאת, על פי הגישה
שעל המורים להוות דוגמה. אם הם יפנימו
את ההתנהגות השוויונית, האמפתיה לאחר
והחשיבה המורכבת בעצמם, סביר להניח כי
יוכלו להנחיל את הכלים הללו לתלמידים.
"הכיתה לא מנותקת מהחברה הכללית,
ומגמות של חוסר סובלנות קיימות בקרב
התלמידים, שסופגים השקפות ותפישות
ממעגלים שונים שבהם הם חיים, במשפחה
ובקהילה", אומר יקיר. "הם חווים בבתי הספר
סוג של דרוויניזם תרבותי: החזק שורד. יש
היררכיות בחלל הכיתה. יש יותר טובים ופחות
טובים, מעמדות - כל זה מוביל לאווירה רוויית
קונפליקטים. בחוץ התלמיד לומד ש'אל תהיה
פראייר, תהיה חזק, תפתח מרפקים'. בבית
הספר הם לומדים להיות הישגיים על ידי
מיונים והקבצות. זה לא שאנחנו רוצים לבטל
הכל. אנחנו לא באים להפוך את היוצרות ולא
להכיר בשונות או במתן בולטות להישגים.
אבל אנחנו אומרים שכדאי להיות מודעים
לאופן שבו זה תורם למציאות של שסעים
ופערים חברתיים. זה לא מספיק לדבר על
הזכות לכבוד, הזכות לשוויון. צריך לפעול.
"בהשתלמויות אנחנו אומרים, קודם כל
נסתכל על חדר המורים ועל תפישות של
מורים. מה נחשב אצלם למשל מקצוע יוקרתי
יותר בין מקצועות ההוראה? איך הם מתייחסים
זה לזה? אנחנו לא מחפשים רק גזענות
קלאסית, כמו התייחסות למורה האתיופית,
אלא איך מתייחסים מורים ותיקים לחדשים,
למשל, ואיך הם רואים את התלמידים. אם
מורה רוצה לחנך באמת לשוויון עם האחר, הוא
צריך להבין למה ילד בוחר לשבת בסוף הכיתה.
אולי דימוי הגוף שלו כל כך נמוך בגיל 51,
שהוא מעדיף לשבת בסוף הכיתה ולהיעלם".
לדברי יקיר, קשה למורים להציב מראה מול
עצמם. זהו תהליך מורכב ורגיש, והוא דורש
זמן. "זה לא דבר שעושים במפגש הראשון
או השני. המורים כל כך עמוסים ולחוצים
שהבחינה הפנימית הזו לא מובנת מאליה".
העבודה נעשית בעיקר ברמת התודעה וההכרה,
אבל גם מקנה כלים קונקרטיים. "בחלק הזה,
אנחנו עושים סימולציה. למשל, שתי ילדות
אומרות אחת לשנייה בשיעור 'יא פרחה'. אם
את מורה למתמטיקה, האם את עוצרת את
השיעור ומדברת, או שומרת לעצמך? האם
את בודקת עם המחנכת מה הסיטואציה עם
התלמיד שהתנהג באופן לא הולם? אם זו
תופעה מקרית או שזה המשך להתנהגותו
הרגילה של התלמיד?"
עוד מספר יקיר כי באגודה עמלים על
פיתוח חומרי לימוד המסייעים לחינוך לערכים
דמוקרטיים. "כך למשל, במתמטיקה ידברו עם
המורים והמורות על ה'אתנו־מתמטיקה' הרואה
במתמטיקה תוצר של פעילות אנושית, תלוי
תרבות ויחסי כוח. לפי תפישה זו, המתמטיקה
והוראתה משמשים כלי לשימור הסדר החברתי,
שבו קבוצות מסוימות חזקות יותר מקבוצות
אחרות. גישת האתנו־מתמטיקה, נותנת, אם כך,
מסגרת רעיונית לתופעות הגזענות והאפליה.
בו בזמן, אם משתמשים בה נכון, גישה זו עשויה
להציע גם מתמטיקה אחרת, שמאפשרת ראייה
מורכבת. שילוב של מתמטיקה קלאסית עם
מתמטיקות אחרות (תרבויות אחרות, קריאה
אחרת של מספרים ועוד) ושימוש במספרים כדי
לחנך לאקטיביזם ולשינוי חברתי יהיו השילוב
שיאפשר את ה'נרטיב שמנגד'. זוהי מתמטיקה
שתכלול ייצוגים של תרבויות שונות".
כך למשל, אפשר להשתמש בתרגילים כמו
"אמא של אלמז הגיעה לישראל מאתיופיה
כשהיתה בת 01. היא יצאה מאתיופיה במסע
רגלי לסודן ומשם הגיעה בטיסה. את המסע
עשתה עם משפחתה. חלק מההכנות למסע
כללו אריזת 462 קילוגרם קמח בעשרה שקים.
כמה קמח שמו בכל שק? אם היו אורזים בשקים
המכילים 001 קילוגרם, כמה שקים מלאים היו
מתקבלים? החלק הראשון של המסע נמשך
21 יום. ביום הראשון והשני צעדו ארבעה
קילומטר בכל יום וביתרת הימים צעדו שישה
קילומטר בכל יום. כמה קילומטר צעדו בסך
הכול בחלק הראשון של המסע?" כך לומדים
התלמידים, חוץ מהשאלה עצמה, גם על המסע
של עולי אתיופיה, היסטוריה שאינה נלמדת
במערכת החינוך.
וחזרה לכלים פשוטים יותר: באמצעות
משחקי תפקידים, מנתחים בהשתלמות את
תגובת המורה לאמירה של תלמיד. "אנחנו
מפתיעים מורים", מספר יקיר. "הם מצפים
לחוסר סובלנות מוחלט מצדנו לאמירות
גזעניות, אבל מתברר להם, להפתעתם, שאנחנו
חושבים שהגבול רחוק הרבה יותר ממה שהם היו
רוצים". בניתוח התגובה, מעודדים מורים לשיח
עמיתים - כלומר, שיתוף של מורים אחרים.
במקום להמציא טריקים חדשים, באגודה
לזכויות האזרח מעדיפים להתאים כלים
מתוך הארסנל הקיים של המורים, למשל,
עבודה בקבוצות קטנות. "בקבוצות קטנות יש
אפשרות להתבטא, עבודה כזו תורמת ליצירת
סולידריות", מסביר יקיר, "ואנחנו אומרים
שצריך לאפשר ביטוי לילדים שונים". כלי נוסף
הוא ביזור והאצלת סמכויות - לתת לילדים
אחריות על חלק מסוים בשיעור. הרבה פעמים,
מורים חושבים שהם ניהלו שיעור באופן טוב,
אבל מתברר שהם ניהלו שיחה עם שלושה ילדים
בלבד והשאר בהו או שיחקו בטלפון. על ידי מתן
אחריות, בכל פעם לילד אחר, זוכים בהקשבה
רבה יותר מצדו וגיוסו לתהליך.
האגודה פועלת בכמה מישורים -
במכללות מורים (בין השאר, סמינר הקיבוצים,
אוניברסיטת חיפה והחוג לחינוך בלוינסקי)
באמצעות קבוצות של מדריכים פדגוגיים,
צוות של מרצות מובילות וגם ברמת הסגל.
כמו כן פועלת האגודה בתיכונים ובחטיבות
ביניים, ובאחרונה היא מציעה גם לבתי ספר
יסודיים תהליכי ליווי למורים. "הגענו למסקנה
שיש מקום לשים גבולות לילדים ולומר שחשוב
לכבד את השני. זה הרי משהו שתופס בגיל
צעיר יותר מ־71", מסכם יקיר.
"התלמידים חווים בבתי הספר סוג של דרוויניזם תרבותי: החזק שורד.
יונתן יקיר:
יש היררכיות בחלל הכיתה. יש יותר טובים ופחות טובים, מעמדות - כל זה מוביל
לאווירה רוויית קונפליקטים. בחוץ התלמיד לומד ש'אל תהיה פראייר, תהיה חזק,
תפתח מרפקים'. בבית הספר הם לומדים להיות הישגיים על ידי מיונים והקבצות"
באגודה לזכויות האזרח מאמינים שגם הכיתה היא שדה
קרב בין חלשים לחזקים, וגם בה מתקיימים גזענות ואפליה.
כדי להילחם בכך, הם מציעים למורים לעבור הכשרה מיוחדת,
מאת תמירה גלילי
שמתחילה דווקא בהתבוננות במראה
מתמטיקה
נגד גזענות
צילום: ברני ארדוב
יונתן יקיר ומסי אייצק במשרדי האגודה בתל אביב
21
שיעור חופשי
>
נובמבר 4102