20 / 40
פ
רופ' יהודה בר שלום, סגן נשיאת
מכללת דוד ילין, סבור שאנשי חינוך
צריכים להיות מובילי דרך, ובלשונו
הציורית: "מגדלור המראה את הדרך לאוניות".
לדבריו, "כל אחד מקבל קלפים אחרים. ההורים
אולי לא מושלמים, נסיבות החיים לא פשוטות,
אבל כשילד פוגש בחייו אנשי חינוך שיכולים
להוות עבורו 'דמויות התפתחויות חלופיות',
ההתפתחות שלו תהיה ללא דופי".
בר שלום אינו איש חינוך טיפוסי. הוא ניזון
מתורות ופילוסופיות שונות, ומשלב גישות
חינוכיות ומדיטציה, קראטה עם שיטות טיפול
מערביות. בר שלום, יליד 0691, גדל בארגנטינה
ובגיל 01 עלה לישראל. הוא בוגר החוג לקולנוע
באוניברסיטת תל אביב, שעבר לתחום החינוך.
אחרי שהשלים שני תארים בחינוך ובייעוץ
חינוכי, עשה דוקטורט בחינוך בסמינר התיאולוגי
היהודי בניו יורק. עד 0102 כיהן כראש לימודי
החינוך במכללת דוד ילין וכן לימד קראטה
וליווה כיועץ חינוכי את בית הספר גבעת גונן
בירושלים. כיום, לצד עבודתו במכללה, הוא
משמש יועץ חינוכי בתיכון "קדמה". תיכון
זה היה אחד מחמישה בתי הספר המתאפיינים
בחברה רב־תרבותית שבר שלום חקר. את מחקרו
הוא פרסם בספר "אידאה של תיקון" שראה אור
ב־1102, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אחרי כל כך הרבה שנים בחינוך, האם
אתה עדיין פתוח לגישות חדשות? האם יש
רעיונות חדשים ששימשו לך השראה בתקופה
האחרונה?
"בהחלט. ד"ר איתן לבוב, מייסד שיטת
'אייכה', משפיע כיום על התפישות שלי.
לבוב פיתח מתוך הניסיון הרב שלו בטיפול
בילדים 'שפה מגדלת', המסייעת לך להגדיר את
עצמך בשפה בהירה. הוא מלמד את ההורים את
הגישה הזו ('הורות מגדלת'), בהדרכה פרטנית
וקבוצתית. אני מנסה להכניס את השפה הזו
למערכת החינוך. כל מורה ומורה טובים עשויים
להיות דמויות התפתחויות חלופיות. כך אנחנו
עובדים בקדמה, כשמורים הם המלווים. הכוונה
למורה שהוא גם מטפל, ומכוון את התלמיד
בדרכו".
האם גם לך היו דמויות התפתחותיות
חלופיות?
"לאורך כל חיי פגשתי דמויות כאלה. בספר
'אידאה של תיקון' כתבתי שהיתה לי מחנכת לא
טובה בקיבוץ מחניים, שם למדתי כילד חוץ. אבל
אחר כך עברתי ללמוד בקריית אליעזר בחיפה
ושם המחנכת ראתה אותי, כמו שפלורה מור
אומרת בספרה 'לראות את הילדים'. היא היתה
עבורי דמות אימהית חלופית. כשאתה רואה את
השני, השמים הם הגבול. אתה מנסה ללמוד מזה
ולהיות דמות מיטיבה בעצמך".
אלו תפישות הדריכו אותך בקריירה שלך?
"אני מתרשם יותר מתפישה פילוסופית
שמחוברת לאדם קונקרטי שחי אותה. פלורה
מור, למשל, עושה את החיבור ההדוק והחשוב
בין ההקשר התרבותי, החברתי, הקוגניטיווי
והפסיכולוגי של הילד, ועושה לילד מיפוי על
פי איך שאתה רואה אותו. זוהי גישה חינוכית
פסיכו־חברתית שלפיה מורים מסוגלים לדאוג
לחוסנם הנפשי של תלמידים החשופים לגורמי
סיכון. המורים הם גורם טבעי בחיי הילדים, ולכן
יכולים להוות עבורם דמויות משמעותיות".
אתה מושפע מתורות מהמזרח? כיצד
הגעת לזה?
"יש שיטות רוחניות מהמזרח שהשפיעו
עלי. אחת הגישות הללו היא מדיטציה ויפסנה.
התחלתי ב־9891, ומאז, כל שנה אני עושה
ויפסנה למשך עשרה ימים. החשיבה של ויפסנה
מחוברת לחשיבה בודהיסטית. חוץ מזה, אני
מתרגל מדיטציה במשך שעתיים בכל יום.
התפוקה שלי עולה, היכולות מתחדדות וכך
אני בעצם מרוויח זמן. כשאני עושה מדיטציה
אני צריך לישון פחות. שמתי לב שיש לא מעט
אנשי חינוך וטיפול בעולם ובישראל שעושים
מדיטציה. אני חושב שזה עוזר לקבלה עצמית
ולקבלה של המציאות כפי שהיא. חלק מאתנו
בוחרים במקצועות שלנו כי זה תיקון. אבל יש
סכנה של התרוקנות. ויפסנה מטפלת באגו.
אנחנו חושבים שאנחנו כל כך מוכשרים,
מדיטציה מלמדת אותך להיות עניו.
"אני ממליץ לכל אחד לעשות קורס ואז
לשפוט. זה עובד בחינוך. עינת ברגר, מנהלת
בית הספר 'תל חי' בדרום תל אביב, הכניסה
את מדיטציית ה'מיינדפולנס' (קשיבות) לבית
הספר, שממוקם בשכונת עוני. הילדים רגועים
ומצליחים ללמוד טוב יותר. ציוני המיצ"ב
שלהם היו הרבה מעל לממוצע הארצי" (עוד על
מדיטציה בחינוך - במדור ארגז כלים, עמ' 42).
מה מצאת דווקא בקראטה, ומדוע שילבת
את אמנות הקרב הזו בחינוך?
"הקראטה מטפל בתוקפנות שנשארה בנו
ומתעל אותה למשהו מעודן. עיסוק בספורט,
ובמיוחד ספורט התייחסותי (שמבוסס או מפתח
מערכת יחסים, ת"ג), יכול להיות תרפויטי, כי
אתה מתבונן בפרטנר בצורה חשופה ויוצר סוג
של תקשורת עמוקה. יש בזה בעיני אפילו משהו
בובריאני. אתה לומד תקשורת מעבר למלים".
האם תוכל להצביע על ספר או ספרים
שפתחו את החשיבה שלך לכיוונים אחרים
והיו מכוננים עבורך?
"אני כל הזמן לומד דרך ספרים. למשל,
הספרים של הגישה הקוגניטיבית־התנהגותית
, כמו ספריהם של ג'ודית בק ואהרון
CBT
בק וכן של הפסיכיאטר דיוויד ברנס, ושל
הפסיכואנליטיקאית ופמיניסטית ג'סיקה בנג'מין
('כבלי אהבה') שדיברה על מאבק המינים ועל
ההבנה שיחסים בין תוקף לקורבן במערכת יחסים
הם תולדה של החלטה מסוימת ושהקורבן יכול
לצאת מהטנגו המורכב הזה. זו תיאורטיקנית
שהשפיעה עלי מאוד בשנים האחרונות".
האם אתה קורא גם ספרות לא מקצועית?
איזה ספרים קלאסים או אחרים דיברו אליך?
"'מלאכת החיים' של דוסטוייבסקי לימד
אותי על התכנים הקשים של החיים. כשאני
מייעץ לאנשים, האמנות, בין אם זה ספרות,
תיאטרון או קולנוע, היא כלי לגעת בדרמה
האנושית. עוד ספר הוא 'להביט בשמש' של
ארווין יאלום, שמדבר על כך שמה שנותר מאתנו
זה היחסים שלנו".
איזה אנשי חינוך היו לך מודל?
"אני חוקר מסגרות חינוך אלטרנטיביות
ישראליות, כמו תל חי או גבעת גונן. אלה שתי
דוגמאות של החינוך הציבורי שלא מוותר על
ילדים משכונות מוחלשות, והמורים שם הם
מופת לאנשי חינוך. אותו 'עמל של אהבה', כפי
שכתב בועז צבר במאמר בשם זה. טענת המאמר
היא ש'את ההגיון בעבודת החינוך אפשר להבין
דווקא על רקע חוסר ההגיון הכלכלי והתועלתני
שלה'. המאמר בוחן גם את האפשרות לכינונה
של מערכת יחסים חלופית שתהיה מבוססת על
פדגוגיה לא מנוכרת, שיש בה קירבה בין־אישית
וזיקה דיאלוגית".
האם היה סרט שהשפיע עליך?
"עולה בדעתי הסרט 'כוכב בודד' שביים ג'ון
סיילס. הוא עוסק בדרמה של מהגרים לא חוקיים
ממקסיקו שמגיעים לארה"ב, אבל גם בהעברה
בין־דורית. יש שם שנאה שמחייבת שנאה חזרה.
זהו סרט מלא בביקורת חברתית, בניפוץ ובדיקה
מחדש של הלאומיות האמריקאית. הסרט עוסק
בזוג מקסיקאים שבסוף הסרט שואלים את עצמם
אם הנראטיב הזה דרוש להם, ומכריעים שיחיו
בלעדיו. זה מתחבר לסכסוך. נחוץ דמיון מוסרי
כדי לחשוב אחרת".
// פרופ' יהודה בר שלום
מקורות ההשראה
צילום: תומר אפלבאום/הארץ
"שמתי לב שיש לא מעט אנשי חינוך וטיפול בעולם
ובישראל שעושים מדיטציה. אני חושב שזה עוזר
לקבלה עצמית ולקבלה של המציאות כפי שהיא. חלק
מאתנו בוחרים במקצועות שלנו כי זה תיקון. אבל
יש סכנה של התרוקנות. ויפסנה מטפלת באגו"
קולנוע, קראטה ומדיטציה הם בין
תחומי הדעת שמעניקים השראה
לפרופ' יהודה בר שלום, סגן
נשיאת מכללת דוד ילין, שמאמין
בכל לבו שמורים יכולים להיות
דמות משמעותית ביותר עבור
מאת תמירה גלילי
התלמידים
"כשאתה
רואה את
השני,
השמים
הם הגבול"
נובמבר 4102
<
שיעור חופשי
20