15 / 40
שעמלים קשה לפרנסתם. לא תמיד הם היו שותפים לעשייה
החינוכית ומיעטו להגיע לבית הספר", אומרת ישר. אנשי הצוות
החליטו שאם ההורים לא מגיעים לבית הספר – הם יגיעו אליהם.
הם התקשרו להורים וביקשו לבוא לבקר. "אנשים קצת חששו,
והסברנו להם שאנחנו לא באים לפקח, אלא להכיר. וכך היה".
ישר וצוות המורים הגיעו לשלושה-ארבעה בתים בכל יום,
עם שוקולד וסוכריות, נחשפו לקשיים והתחילו גם לסייע. "לאט
לאט נוצר אמון", מספרת ישר. כך הצליחו ליצור בבית הספר
מענה הוליסטי לתלמידים, בשיתוף משרד החינוך, המתנ"ס,
עמותת "יחדיו" של הג'וינט לשיפור השירותים החברתיים בדרום
והרשות המקומית שהעמידה משאבים. כיום, פסיכולוגית ועובדת
סוציאלית נמצאות בבית הספר יומיים בשבוע, והורים יכולים
לקבל מענה בבית הספר. בית הספר פעיל עד הערב, עם ארוחת
צהריים, מציע חוגים ללא תשלום וחדר מחשבים פתוח. בית
הספר משפחתי מאוד, ואחר הצהריים מגיעים אליו גם תלמידים
בוגרים שכבר המשיכו לחטיבה.
מטרה נוספת של ישר היתה לטפח את בית הספר. "חזות זה
דבר שאפשר לשנות במהירות ויש לה המון כוח", היא מסבירה.
"כיום בית הספר מטופח ונקי. אין ונדליזם, כל המבואות מקושטות
בעבודות אמנות של תלמידים. יש לנו מוזיאון בשם 'כולנו רקמה
אנושית אחת', שמבטא את הרב־תרבותיות וילדים הביאו אליו
חפצים מהבתים. בימים אלה שותלים שתילים בחצר ומקימים
גינה קהילתית, שהתושבים יוכלו לעבד אותה. נוצרה תחושה
נעימה של קהילה".
פרויקט נוסף שפועל כיום בבית הספר הוא "יהב" (ילדים,
הורים, בית ספר). פעמיים בשבוע הורים וילדים מגיעים אחר
הצהרים לבית הספר ומבלים ביחד את שעות הפנאי בחוג שבחרו,
למשל פיסיקה, שחמט, בישול, קרמיקה וכדורגל. בנוסף, יצר
בית הספר שיתוף פעולה עם תנועת הצופים. "שאלתי את עצמי
למה יש צופים רק בשכונות החזקות, והחלטתי שגם לכאן הם
יגיעו. הצלחנו לגייס את הרשות, רכשנו מדים וקיבלנו מלגות,
והיום יש שבט צופים שפעיל בתוך בית הספר, והילדים מרגישים
שהם כמו כולם".
מבחינה לימודית, הדרישות של ישר מהמורים גבוהות -
למשל, בניית תוכניות אישיות לתלמידים וזמינות רבה להורים.
"גם אני נמצאת פה שעות ארוכות, וגם אני תמיד זמינה להורים",
היא אומרת. בבית הספר נבנו צוותי חשיבה שבנו תוכניות לימוד
ופעולה, והם חלק משמעותי בשינוי. בית הספר נהפך למתוקשב,
הילדים לומדים באמצעות מחשבים ניידים, וגם מהלך זה הצריך
בניית תוכניות עבודה מותאמות.
אחרי שלוש שנים התחילו להגיע ההצלחות, ובית הספר
רשם ממוצע של 58 במתמטיקה במיצ"ב האחרון, למשל (לעומת
הממוצע הארצי). "היה לי חשוב שהילדים ירגישו גאוות יחידה
ויהיו מאושרים להגיע לפה", אומרת ישר, "זה הבסיס להישגים".
המורים מאמצים תלמידים
גם יהונתן חזי, מנהל בית הספר הממלכתי
דתי "ארבל" בנצרת, ראה בהחזרת החיוך
לפני הילדים את אחת המטרות הראשונות
במעלה שלו. חזי, בן 43, נכנס לניהול לפני
יהונתן חזי, מנהל "ארבל"
"המורים ויתרו על
בנצרת:
ישיבה בחדר המורים, ויצאו
אל התלמידים. זה לא היה
פשוט, אבל היה ברור שיש
צורך במסירות והקרבה.
מי שנשארו כאן הם אלה
שמוכנים לתת מעצמם"
סיגל ישר, מנהלת "דקל"
"שאלתי את עצמי
באשקלון:
למה יש צופים רק בשכונות
החזקות, והחלטתי שגם לכאן
הם יגיעו. הצלחנו לגייס את
הרשות, רכשנו מדים וקיבלנו
מלגות, והיום יש שבט צופים
שפעיל בתוך בית הספר"
למטה: הספרייה בבית הספר
"דקל" באשקלון
צילומים מביה״ס: מור ברנשטיין
15
שיעור חופשי
>
נובמבר 4102