14 / 40
כשראאד אזברגה נכנס
לתפקיד הניהול בבית
הספר "נווה שלום" בשכונת
הרכבת בלוד, הוא תלה על
הקיר תוכנית חומש עם
מטרה שאפתנית במיוחד -
לזכות בפרס חינוך ארצי
בשנה החמישית. לא מעט
אנשים שמכירים את בית
הספר, שממוקם באחת
השכונות הקשות במדינה, הרימו גבה לנוכח הרף הגבוה. "צחקו
עלי", מחייך אזברגה. ואולם בתשע"ד הושגה המטרה, ובית הספר
קיבל פרס חינוך מחוזי וארצי.
כמו אזברגה, מנהלים נוספים שנכנסו לתפקיד בבתי ספר
בשכונות קשות יום עמדו בפני אתגר עצום, אולי בלתי אפשרי -
לגרום לתלמידים להאמין שהם מסוגלים להגיע רחוק, ולשכנע
בכך גם את ההורים ואת הסביבה כולה. כמה מהם, שהתראיינו
לכתבה זו, מספרים איך עמדו במשימה - בעזרת חזון, נחישות
ובעיקר, התגייסות של צוות ההוראה כולו.
שרה ישראלי, יו"ר ארגון המנהלים היסודיים ויו״ר המזכירות
הפדגוגית בהסתדרות המורים, מסכימה כי הדמות המשמעותית
ביותר בתהליך של צמיחת בית ספר היא המנהל. "המנהלים
מתמודדים עם עולם מורכב, עתיר בעיות ודילמות, ונמצאים
בצומת של לחצים מרובים", היא אומרת. "אין ספק שמנהל
שמצליח להביא את בית הספר להצלחה ולסחוף אחריו את הצוות,
עובד על כך יומם ולילה. חשוב שמשרד החינוך ייתן גיבוי אמיתי
ויספק סביבת עבודה שמנהל יכול לפרוח בה".
אזברגה, בן 83, דוקטורנט בעל תואר שני במינהל חינוך
וספרות ערבית, הגיע לבית הספר כמורה לפני עשר שנים, וניגש
למכרז הניהול לפני שש שנים, כשהמשרה התפנתה. בתחילת
הדרך פעל בית הספר בתנאים קשים ובחוסר ודאות. שיעור
הגבייה מההורים היה נמוך ובית הספר היה שקוע בחובות. ואולם
בעבודה אטית, אזברגה השיג את שיתוף הפעולה של ההורים,
הצליח להגיע ל־%05 גבייה וזכה לתמיכה מהרשות ומשרד החינוך.
"אבל הכסף הוא לא העיקר", הוא אומר. "הקלף המנצח הוא
כוח האדם. ידעתי שהמורים הם הנכס המרכזי והחלטתי לחזק את
תחושת הערך והשייכות שלהם. הרגשתי שאני צריך לסלק את
המטרדים שמפריעים להם לעבוד ולספק להם אווירה שקטה".
אזברגה הנהיג מדיניות של דלת פתוחה למורים. "לא רק דלת
פתוחה אלא גם חלון פתוח", הוא מחייך. "אפשר לראות את החדר
שלי מהרחוב. הכל שקוף. אם מורה באה עם בעיה היא תיכנס
אלי בכל זמן. היא לא תלך הביתה עם המטען".
השלב הבא היה הפחת רוח חדשה בתלמידים. אזברגה סבר
שבגלל הדימוי העצמי הנמוך של השכונה, קשה לתלמידים לשאוף
להצלחה - והקים תוכניות לשינוי הדימוי, למשל "נווה שלום
לנשמה", שהשתמשה במורשת הערבית והמוסלמית ובדמויות
של מדענים, אנשי רוח ואישים חיוביים, המהווים מודל של גאווה
והשראה. תוכנית נוספת היא "מעגל השלום", מסדר בוקר שבו
הילדים עומדים במעגל ושרים את המנון בית הספר. "המעגל
שבו התלמיד עומד לצד המורה משדר תחושה של שותפות
ושוויון", אומר אזברגה. "ויש לזה כוח".
תוכנית נוספת, "מעפילים אל אלסלם", התמקדה בשיתוף
פעולה עם בית ספר יהודי בעיר, "מעפילים", בניהול מלי זריהן
פרץ. שני בתי הספר מקיימים פעילויות משותפות, למשל כתיבת
המנון משותף ללוד בערבית וערבית; מורים משני המוסדות
עובדים יחד על תוכניות מיוחדות; והשנה התחלפו המנהלים
יום אחד בניהול. "החיבור הזה נותן תחושת גאווה לילדים ותורם
לדימוי העצמי", אומר אזברגה. בית הספר, שלא היה ממוחשב,
מתוקשב זו השנה השלישית. לא בכל הבתים בשכונה יש מחשב
ואינטרנט, ובית הספר מעמיד את מעבדת המחשבים לרשות
הקהילה גם אחר הצהרים.
גם תוכנית החומש נתלתה על קיר בחדרו של אזברגה,
שכולם יכולים לראות. מטרת השנה הראשונה היתה מיצוב
אישי ומערכתי; השנה השנייה - חיזוק הצוות; השנה השלישית –
הישגים; והשנה הרביעית – קהילה וסביבה. "אחת המטרות
הראשונות שלי היתה להחזיר את היוקרה לחדר המנהל", הוא
אומר. "יש כאן הרבה הליכה בין הטיפות, בהתנהלות בעלי
תפקידים בבית הספר ומול ההורים. היה לי חשוב להבהיר
ששיתוף הוא חלק מהדרך, אך המנהל מוביל, ואם יילכו אחרי,
נצליח. מנהל הוא הלב הפועם של בית הספר. בשכונה כזו הכי
קל להתבכיין ולהגיד 'לא נותנים לי, דופקים אותי'. אבל אני
מאמין שצריך לקום ולעשות, להלהיב את האנשים ולהוביל
אותם אחרי החזון שלך".
"לאט לאט נוצר אמון"
חיבור ההורים לחזון היה המשימה הראשונה שהעמידה לעצמה
גם סיגל ישר, מנהלת בית הספר "דקל" באשקלון. ישר בת 74,
היתה סגנית בבית ספר אחר, ונכנסה לניהול לפני חמש שנים.
בית הספר ממוקם בשכונה שמורכבת מאוכלוסייה רב-תרבותית
בחתך סוציו־אקונומי נמוך. "יש כאן אנשים חמים ואוהבים,
ניהול בית ספר אף פעם אינו משימה פשוטה, אך מה עושה
מנהל שפועל בסביבה סוציו־אקונומית לא קלה, עם הורים
קשי יום שהחינוך לא תמיד בראש מעייניהם? ארבעה מנהלים
שהצליחו לחולל מהפך בבתי ספר בשכונות מאתגרות
מספרים על העבודה המפרכת, המסירות והאמונה שיצרו את
מאת לימור דומב
הקסם ודחפו את התלמידים קדימה
"מנהל הוא
הלב הפועם
של בית הספר"
נובמבר 4102
<
שיעור חופשי
14