11 / 40
כדי שהחלום יקרום עור וגידים, וחלק מההורים התייאשו בדרך.
למעשה, זו היוזמה השלישית להקמת בית ספר משותף שנרשמה
בתל אביב, ויש סיבות רבות, בעיקר חברתיות, שעשויות להסביר
את הצלחתה דווקא עכשיו.
אלי ליפשיץ, 73, העומד בראש עמותת ההורים שייסדו
את משותף, מסביר את הכמיהה לבית ספר מעורב של דתיים
וחילוניים בכך ש"אחרי רצח רבין, החלה לחלחל ההבנה שהיהדות
לא נכס בלעדי של הדתיים. היא התחזקה מאוד בארץ בשנים
האחרונות וגם החלה לקבל משמעות פוליטית. יאיר לפיד
ונפתלי בנט מבטאים את התהליך הזה, כל אחד מהזווית שלו".
סיבה פרוזאית יותר, לדבריו, היא "חזרה לתל אביב של רווקים
שחיו בה פעם. הם עזבו כי הרגישו בה זרות. עתה, אחרי עשור,
הם חוזרים עם המשפחות שלהם - אבל יש להם צבע קצת שונה".
ברקע הקמת בית הספר החדש, מציין ליפשיץ את התנועה
של יהדות שוויונית מגדרית שמתחזקת בתוך הציונות הדתית.
"לצד ההתחרד"לות והסגירות, יש חזרה לתפישה פלורליסטית
ורצון לא להיבדל ולא לחזור לקהילות סגורות. יש כיום בתל
אביב צעירים דתיים עם תפישה ליברלית, אבל מוסדות החינוך
הדתיים הם אולד סקול, מתאימים לדתיים הקלאסיים יותר".
במובן הזה, תל אביב היתה המעוז האחרון שנכבש. משותף,
כך מתברר, לגמרי לא לבד על המפה ובשנים האחרונות הוקמו
עשרות מסגרות משותפות בכל רחבי הארץ. רק השנה, נפתחו
מסגרות חינוך משותפות ברמת גן, ראשון לציון, ירושלים, זכרון
יעקב, טירת הכרמל ויישובים נוספים. "רוח המפקד במשרד
החינוך התחלפה", אומר ליפשיץ, ולדבריו, לשר החינוך שי
פירון יש "נכונות לפתח את החינוך המשותף".
תנועת בתי הספר המעורבים לדתיים וחילונים נולדה לפני
שני עשורים ואף עמדה לפני שנים ספורות על סף הפיכתה
לזרם השלישי בחינוך, אבל המהלך לא צלח. אף שהיו לפני
כן קומץ מסגרות שהחלו לשלב דתיים וחילונים, בית הספר
"קשת" בירושלים היה חלוץ לכל היוזמות שבאו אחריו. רותי
להבי, מנהלת קשת, אספה לפני כ־02 שנה קבוצת הורים והם
פתחו בשכונת קטמונים את בית הספר, שהיה להצלחה. ההורים
החלו לעבור לגור בסביבת בית הספר שנעשה כה מבוקש, כד
שנפתחו רשימות המתנה למי שרצה להירשם.
בהמשך, לפני קצת יותר מעשור, הקים הרב מיכאל מלכיאור
את עמותת מיתרים, ששמה לה למטרה לקדם את החינוך היהודי
הפלורליסטי, המאפשר מגוון זרמים ודעות. הרב מלכיאור אף
יזם את חוק החינוך המשלב שעבר בכנסת לפי ארבע שנים
ואמור היה לתמוך בהקמת זרם משותף, אך משרד האוצר הסתייג,
ועד היום האגף לחינוך משלב מצומצם ומרוקן מתוכן לעומת
הסצינה התוססת בשטח..
בין ההורים בגרעין הראשוני היו כמה זוגות מעורבים שבית
הספר פתר להם בעיה: הם לא נדרשו לבחור בין בית ספר
ממלכתי, שהיה חילוני מדי עבורם, לבין בית ספר ממלכתי-
דתי שמגמת ההקצנה בו לא תואמת את תפישת עולמם. בית
הספר הציג עבור הילדים את התפישה המורכבת המאפיינת
גם את הבית ביחס לזהות יהודית.
גם בגל הנוכחי של בתי הספר המשותפים אפשר למצוא הרבה
זוגות מעורבים, ובהם גם זוגות חד-מיניים. "לי זה היה חשוב
מאוד כי יש לאורי שתי אמהות, שאחת דתיה ואחת לא דתיה,
וזה פתר לנו את הבעיות", אומרת אביגיל שפרבר שבנה לומד
במשותף, "כי במקום פלורליסטי קל יותר למשפחה חריגה".
ואמנם, במשותף הפגינו התחשבות במשפחות החריגות, כשביטלו
את המושגים אבא ואמא של שבת, ובמקומם טבעו את המושג
משפחת שבת: ארבעה ילדים שממלאים תפקידים שונים בטקס.
כיום רוב ההורים לא מאמצים את המודל המקורי של קשת
בירושלים, שמעמיד עד היום את הילדים והמשפחות בפני
השאלה אם הם דתיים או חילוניים, וגם דואג לקבל מספר שווה
של דתיים וחילונים. זאת בשם האיזון הקדוש – כדי ששום קבוצה
לא תרגיש נחיתות. "כיום הדיבור הוא על רצף
של זהות יהודית, והקשת רחבה יותר", אומרת
גילה ביתן, המנחה הפדגוגית של משותף ושאר
בתי הספר החדשים מטעם מיתרים.
"אין שיפוטיות, אין כפייה ולא צריך
"הגעתי לבית כנסת של הקהילה שחלק מההורים שלנו
שלי זר ציון:
בכיתה שייכים אליה, והילדים שלי מצאו את עצמם שם. היה להם למי
להגיד שלום. זו חוויה שלא הכרתי, שמאפשרת לחשוב על המשמעויות
של היהדות שלי, בלי להכריע אם אני שייכת לקהילה ספציפית"
"לצד ההתחרד"לות והסגירות, יש חזרה לתפישה
אלי ליפשיץ:
פלורליסטית ורצון לא להיבדל ולא לחזור לקהילות סגורות. יש כיום
בתל אביב צעירים דתיים עם תפישה ליברלית, אבל מוסדות החינוך
הדתיים הם אולד סקול, מתאימים לדתיים הקלאסיים יותר"
קבלת שבת בבית
הספר "אושא"
ברמת גן
צילום: ברני ארדוב
11
שיעור חופשי
>
נובמבר 4102