61 / 64
ולומדים ליישמן על חומרי לימוד העוסקים בלקויות למידה.
החשיפה ההדרגתית לתכנים של למידה, שיפור המיומנויות והיכולות כמו גם ההתבוננות וההחצנה של
כל אלה משפרים את תחושת המסוגלות ומשנים את האופן שבו המשתתף בוחר לספר לעצמו
¯
החוויה
את סיפור חייו, ובה בעת מעצבים מערך חדש ובסיס לכוחות ולכישורים. חוויה זו היא הבסיס שעליו בנויה
הסדנה והמתודות הלימודיות והנרטיביות משמשות מעטפת המסייעת בכך.
כיום תפקידי הוא גם לשמש גורם
¯
תכנית "אסטרטגיות" כמענה משלים למשתתפים בתכניות אחרות
מייעץ לאנשי הצוות בתחום של לקויות למידה וחסמים תעסוקתיים וכן במתן מענה משלים למשתתפי
התכניות השונות, כדי להתמודד עם קשיים שמתעוררים תוך כדי התהליך שהם עוברים. במקרים אלו אני
נפגשת עם המשתתפים למספר מצומצם של פגישות או מציעה להם להשתתף בסדנה הקבוצתית.
סיכום
לתפיסתי, בבסיס הקשר בין למידה לעבודה מצוי גורם מתווך: "חוויית למידה סובייקטיבית". זוהי חוויה
אשר מתפתחת לאורך חייו של הפרט, קשורה בדפוסים קוגניטיביים וביעילות תהליכי עיבוד מידע לשם
קשיים באחד או יותר מתהליכים אלו
ֹ
עמידה במטלות ובאתגרים שעמם נדרש הפרט להתמודד. אדם שלו
יחווה תחושות של חוסר הצלחה, לחץ, בושה ופערים בתפיסת הדימוי העצמי שלו. קשיים אלה יבואו לידי
ביטוי במגוון תחומי החיים ובתפקוד הכללי בלמידה, בעבודה, ביחסים בין־אישיים ועוד.
לקויות למידה מצויות בכל מגוון שכבות האוכלוסייה, המגדרים והמגזרים ובכל רמות האינטליגנציה
והתפקוד. המחקר בתחום זה נוטה להגדיר קשב כמערכת רשתית ורב־ממדית, שכל מנגנון בה קשור
למנגנונים האחרים ונובע מהם. בניגוד לאוכלוסיות אחרות, שאפשר להגדיר את חסם התעסוקה של
השייכים להן ולהכליל אותו בתכנית שתתאים לפלח אוכלוסייה מסוים, כשמדובר בלקויות למידה כל
פרט באוכלוסייה שונה וחווה תסמינים שונים. המסגור שהתאפשר בעת פיתוח תכנית "אסטרטגיות" הוא
הגדרת ה"מענה לאוכלוסיית רווחה עם לקויות למידה", אך ההתערבות עצמה במסגרת התכנית נוגעת
ב"חוויית המסוגלות העצמית" שמושפעת מ"חוויית הלמידה הסובייקטיבית" של האדם ושממנה נובעת
החוללות העצמית שלו והיכולת להתמודד עם משימות ועם אתגרים בחייו. חוויה זו היא הבסיס שעליו
בנויה התכנית.
ה"הפרעה"
בניגוד לתפיסות מקובלות אשר מתייחסות להפרעת קשב כאל דבר הנלווה לאדם, לתפיסתי
. אדם שיש לו הפרעת קשב הוא לדעתי אדם
היא בעצם דפוס החשיבה, היא הגרעין שממנו צומח האדם
שדפוס החשיבה שלו נוטה לחשיבה רוחבית ואסוציאטיבית וקשה לו לחשוב באופן לינארי שיוצא מנקודה
אחת ומגיע לנקודה אחרת. אדם כזה ירצה תחילה למנות את כל נקודות הבסיס האפשריות, ורק אחר
כך לעבור בכל נקודה ולפתח אותה. מצב זה יוצר עומס קוגניטיבי רב, אך אם הוא נעשה ביעילות ומתוך
מודעות הוא עשוי להוביל להעמקה, ליצירתיות ולניהול יסודי של דברים. לעומת זאת, אם אדם כזה אינו
מכיר במערכת הייחודית לו ובאופן ההפעלה היעיל שלה, הוא עתיד לחוות תסכולים רבים וחוסר הצלחה.
לכן אני סבורה שההתערבות צריכה לעזור לאדם להבין את דפוסי החשיבה שלו ולמנוע ממנו להרגיש
מוגבל או חסר יכולת. עליו לתפוס את עצמו כבעל תבנית ודפוסים ייחודיים שניתן לכוונם, להעצימם
ולמצוא את המקומות שבהם הם יכולים לשמש עבורו יתרון של ממש.
אף שבמקרים רבים אנשים הצליחו להגיע להישגים מרשימים למרות הקשיים, הנטייה הרווחת היא לנסח
את המושגים המאפיינים את הגדרת תחום לקויות הלמידה ואת השיח המקצועי על אודותיו באופן שלילי:
"הפרעה", "קשיים", "לקות", "טיפול תרופתי", "מגבלה". תקוותי היא כי בעתיד הגדרת התופעה תתאם יותר
61
9 '
גיליון מס
|
אדם ועבודה