139 / 182
139
2017
, יולי
18
גיליון
הדס יוסיף און:
בקטלוג התערוכה כותבת
בעבודות המוצגות, תצלומי "השכונה הטובה" מקבלים תפנית ומשמעות
מטרידה המתחוורת לאשורה בעבודת הסאונד. תחת חזות של שכונה
מטופחת, חיי משפחה וריטואלים חברתיים, מתבצעים פשעים מגונים
והנורמטיביות המדומה אינה יכולה לגונן או להבטיח ביטחון. בתוך
המוסכמה החברתית הרווחת, שהמשטרה אינה מגדירה את מרחב הפגיעה
חוסר עניין
כזירת פשע, אינספור תיקים נסגרים בבית המשפט בנימוק של "
. השמצות והכפשות מופנות כלפי המתלוננות באמצעי התקשורת.
לציבור"
והתערוכה מציפה את ההכרה בכך שעל עבירות מין לא יכולה לחול
התיישנות. התערוכה חותרת תחת התכתיבים המקובלים ומעמתת את
הצופה עם העובדה שגילויים פוגעניים המתרחשים תוך היתר סמוי מהעין
הם חולי חברתי אשר ניתן והכרחי לטפל בו באמצעות חשיפתו לעולם
והעלאתו לדיון ציבורי.
לסדרת העבודות השלישית קראתי "זירות פשע פוטנציאליות". אלה תצלומים
גדולים של בתים פרטיים. יכול להיות שהבתים הם חלק מהאתרים שאליהם הגעתי
עם הנשים שפגשתי, אך באותה מידה יכול גם להיות שצולמו כי התאימו לנרטיב
הרחב יותר של "חוסר עניין לציבור". סִדרה זו מבחינתי מייצגת באופן הטוב ביותר
את המעבר מהאישי לפוליטי. לצד התצלומים מושמעת גם עבודת סאונד שבה אני
מדברת אל הגבר שתקף אותי, שואלת אותו שאלות. זוהי מלכודת הדבש שבניתי.
אפשר להסתובב בתערוכה בלי להבין בדיוק במה מדובר, אבל בחירה להאזין
לאוזניות תחשוף את השקט המדומה, את "הסוד". זו עבודה לא קלה - דרושה כאן
בחירה להקשיב!
ס"מ
40
X
60 ,2014 ,
סוס, צילום ועיבוד תמונה