137 / 182
137
2017
, יולי
18
גיליון
ובחזרה לאישי: לספר את הסיפור שלי בממד זמן חדש
לאחר חצי שנה אני מחליטה לעשות הפסקה עם צילומי זירות הפשע מכה סיבות:
לצד הידיעה שיש לי עבודה מאוד חזקה מבחינה חברתית בידיים, אני מרגישה
שחסרה לי האמירה שלי כאמנית וכן שהניסיון לספר את הסיפור של כולם/ן מחליש
את הסיפור האישי שלי באופן מסוים. נוסף על כך, מטבעה של טראומה, אין לי סיפור
קוהרנטי אחד בראש של מה שקרה לי ואני מרגישה כי המפגשים עם הנשים גורמים
לי להרגיש בלבול וחוסר בהירות עם המקרה שלי.
ולכן בשלב הזה אני מחליטה לחקור את הסיפור האישי שלי, את השנים שבהן
שמרתי בסוד את מה שאירע לי. בשלב הראשון החלטתי לחזור לאלבומי המשפחה
שלי ולחפש תמונות מהשנים שבהן שמרתי בסוד את מה שקרה. בעקבות חיפוש
זה ובהשראת העבודות של האמנית נורית ירדן, מי שנתנה לי את הליווי האוצרותי
בשנה האחרונה של העבודה על הפרויקט, הבנתי כי אלבומי המשפחה מציבים
לנו "פסאדה" משפחתית מושלמת. הם מכילים בתוכם את הפנטזיה המשפחתית
שנבקש לספר לעצמנו על המשפחה שלנו.
נוסף על חיפוש באלבומי המשטרה ניגשתי למשטרת כפר סבא. רציתי לקרוא את
. השוטר, שהיה אדיב ונחמד, הסביר לי
12
העדות שנתתי במשטרה כשהייתי בת
שהתלונה נגנזה, בוערה. כשהוא ראה את גודל האכזבה על פניי הוא שאל: "אני לא
שנה מאז וזה עדיין מעניין אותך?"
20
מבין, עברו
בסופו של דבר, מכל חומרי הגלם שאספתי יצרתי שלוש סדרות. שלוש סדרות
2013 ,
זירת פשע פוטנציאלית, צילום